המשפחה מספרת
נישאר לעולם נשואים פלוס שלושה ונאהב אותך לנצח בכור שלנו. אח טוב ומשקיע בשי ובשיר. אהבת את החיים והם אהבו אותך פי מיליון. החמצה איומה היא מותך. משפט המחץ שלך היה ״אני תמיד אסתדר. לא משנה למה ואיך״. כואב לחשוב עליך שלא תזכה להינשא, להביא ילדים עם נטע. חייך היו טובים ומלאים היית עטוף תמיד חברים – מהגן ועד הגדוד. היית מאמן הכדורגל הראשון של שי. המאמן הכי טוב שלה. שי ושיר היו גאות באחיהן הצנחן הקרבי. היית ילד חזק, מוכשר, חכם בטירוף, יפיוף, חתיך. הגננת ענת אמרה עליך בגן שאם יש 20 דרכים להשיג מטרה, אז אתה תמציא את הדרך ה22- להשיג את המטרה שלך. רצית להיות צנחן כמו אבא ודוד משה. למרות שאמרת לנו שאתה עלול למות, ולא רצית למות. מותך הפתיע אותנו – הצלחת להפתיע אותנו שוב. אבל אנחנו נרים את הראש כי אנחנו יודעים שכך היית רוצה שנעשה. נמשיך לחיות באהבה ונאהב את החיים כמו שאתה אהבת. שמור על קשר אהוב, בוא לבקר בחלומות. הקרבת את חייך למען ארץ ישראל אהובתך. שלך לנצח נצחים אבא ארז, אמא פרח, שי אחותך הגדולה ושיר אחותך הקטנה, ומשי כלבתך השובבה. האוגדה נקמה את דמך בעזה הארורה…
החברים מספרים
ניצן רק השתחרר והצטרף אלינו היישר לחילוץ התושבים מכפר עזה. יפה תואר ובלורית, עם חיוך כובש שהפך לסמל. נטע, בת הזוג שלו, חלקה איתו אהבה לשירי ארץ ישראל, ול״ארבע אחר הצהריים״. אהבתו הנוספת, שהייתה עמוקה ורועשת: הפועל תל אביב. ניצן היה שחקן כדורגל מחונן, וחבר מושבע בארגון האוהדים של הפועל, האולטראס. שלט חוצות לזכרו הוצב על ידם במרכז תל אביב לאחר נפילתו. בשבילנו היה לוחם-חבר שנרתם לכל משימה ותחת כל אלונקה. איש אמת, שותף לצחוק משחרר וגם כתף חמה כשצריך.