המשפחה מספרת
יוסף עלה לפני מספר שנים מארה״ב ולמד באוניברסיטת רייכמן לתואר ראשון במדעי המחשב באנגלית. מתמטיקאי, אהב מאוד לקרוא וללמוד. תמיד שאף להשתפר בכל מה שעשה ולקח ברצינות כל משימה. יוסף גויס לתפקיד לא קרבי אבל התעקש להיות לוחם. זאת הייתה תקופה משמעותית בחייו. הוא אמר שגילה "את הגרסה החדשה שלו" בצבא. היה סטודנט חרוץ וחדור מטרה, ידע בדיוק מה הוא רצה לעשות בעשור הבא של חייו – להקים חברה בתחום הביוטכנולוגיה. כשחזר למילואים בפעם אחרונה אחרי חופש קצר בבית, אמר לאמא: "אל תדאגי, אני עושה עכשיו את הדבר החשוב בחיי".
המסר שיוסף השאיר במכתב לפני נפילתו:
"הייתי יכול לא ללכת לכאן ולהסתתר. אבל זה היה מנוגד לכל מה שאני מאמין ומעריך – ובמי שאני מחשיב את עצמי. לכן לא הייתה לי ברירה, והייתי עושה את אותו דבר אם הייתי יכול לבחור שוב. נפלתי בכבוד למען עמי. אין לי חרטות".
החברים מספרים
לפעמים חשבנו שהוא שריונר "בטעות". ליוסף הייתה נפש של לוחם ביחידה מיוחדת. כולו לבוש טקטי, עם חשיבה טקטית. בכל פעם שעמדנו יותר מידי זמן באותו מקום, או שלא שברנו שגרה, הוא היה דורש מאיתנו לזוז, לשנות, לייצר אש, לשבור שגרה, שאם מישהו צופה ורואה שידעו שיש כאן צוות מיומן. לא פחות חשוב מהנשק האישי שלו היה ה"גו-פרו" שתמיד היה צמוד אליו. לעיתים נדמה היה שכל התקפה בעזה הייתה נקבעת לפי זווית הצילום שלה. הייתה לו שאיפה בלתי פוסקת למקצועיות – בסוף כל נסיעה היה שואל אותנו: ״מה אני יכול לעשות טוב יותר? איך אני יכול לשפר את הנהיגה שלי בטנק?״ יוסף היה לוחם על, נהג הטנק המקצועי ביותר. שובר ג'עג'ועים מס' ,1 לוחם במלוא מובן המילה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.