המשפחה מספרת
שי היה דור שישי במושבה ראש פינה. ילד של אהבה, עם חיוך ממיס, אישיות כובשת, מלא בנתינה אינסופית ועזרה לאחר. במשפחה ובכל אחת מתחנות חייו. טרם גיוסו לצבא, התנדב שי בשנת שירות בפנימיית אהבה. בעקבות שנה זו בחר ללמוד עבודה סוציאלית והיה עתיד להתחיל את לימודיו, עם רצון להפוך את העולם למקום טוב יותר. שי תמיד דאג לאחד ולחבר בין כולם ונגע בלבבותיהם של רבים. "הדבק של החבורה" כך הגדירו אותו חבריו ומכריו. מצעירותו למד לנגן בגיטרה ואורגן ובכל הזדמנות עם המשפחה והחברים היה מוציא את הגיטרה וסוחף את כולם אחריו בקולו ובנגינתו. מסר שהשאיר שי, צוואתו: "נצור אהבה בדרכך, ודע את כל הסובב אותך" שיר בעיפרון, בית הבובות
החברים מספרים
שי, היית אדם אהוב ונערץ שפעל בצניעות ובמסירות, עם חיוך מדבק, עם יכולת הקשבה, עם התעניינות אמיתית באדם שמולך. עשית זאת ברגש, בדרכי נועם ועם המון ערכים מהבית ומהמשפחה, ששימשו עבורך כמגדלור המכוון את דרכך בעולם ושהשפיעו על כל מי שפגש בך. לחמת לצדנו בגבורה עילאית ומצאת את מותך כשאתה עטוף באהבת אחיך לנשק. תמיד היית דמות משמעותית ומרכזית בצוות. לוחם בחסד, מקצוען, חותר למגע ועושה הכל כדי לעמוד בכל משימה. אבל מעל הכל – חבר אמת. קראנו לך "הלב של הצוות", זה שמאחד את כולם, מגשר בין כולם. הצלחת הצוות הייתה קודמת להצלחתך שלך, תמיד דאגת לנו, החברים, ורק אחר כך לעצמך.