המשפחה מספרת
נריה למד בביה"ס יסודי ״רבן גמליאל״ ביבנה, בישיבה התיכונית בני עקיבא ״אור עציון״, ובישיבת ההסדר בשדרות. נריה התנדב לגדוד 890 של הצנחנים ובמילואים שירת בפלוגה ג', גדוד 66 של עוצבת חוד החנית. נריה היה אדם טוב לב, צנוע, ושקט ומאוד נוכח. הוא היה אהוב מאוד על חבריו. אהב לטייל בעולם ולעשות סקי, זה היה תחביב אותו טיפח. נריה היה הלב של הבית, הוא גר בבית ודאג להוריו. היה דוד אהוב על האחיינים, המשפחה הייתה בעיניו ערך עליון. חבריו הרבים סיפרו על אדם טוב לב וחבר טוב, שתמיד עוזר ודואג לכולם במה שצריך. חבריו לנשק ספרו על לוחם טוב, מהוותיקים והמתמידים להגיע לשירות מילואים. מספר מפקדו של נריה. באחת משיחותיו עם המשפחה, במהלך הימים של ההמתנה טרם הכניסה לרצועת עזה אמר: "איני מפחד, אני רוצה להיות חלק ממשהו גדול." יהי זכרו ברוך
"נריה היה לוחם שהתנדב ראשון לכל משימה. הוא השרה סביבו אוירה טובה והווה גורם מלכד בפלוגה. נריה נפל בקרב מול מחבלים בעיר חאן יונס, בשעה שצעד בראש הפלוגה כ"כקלע חוד״.
החברים מספרים
"נריה היה החיוך המאיר והתמידי של המחלקה. המבוכה התמידית שהייתה לו על הפנים הפכה אותו להיות מרכז העניינים. הוא היה נחוש, מתמיד, ״מדוגם״ ומסודר מאוד. כמה אהבנו להביך אותו רק כדי לשמוע את הצחוק המתגלגל שלו. אהבנו אותו והוא יחסר לנו מאוד".