בן שמואל וחיה. נולד ביום כ"ט בתשרי תש"ז (24.10.1946) בקיבוץ בית-זרע שבעמק-הירדן. היה ילד רגיש וחולני מילדות, ואף אובחן, בטעות, מום בלבו. לפיכך הנחה אותו אביו, חובב המוסיקה, ללמוד פסנתר – כתחליף לספורט ולמשחקי- תנועה. משנתגלתה טעות הרופאים, העדיף שלמה את הספורט וזכה בו להישגים מצוינים. למד בקיבוצו בבית-הספר היסודי ולאחר-מכן בבית-הספר התיכון. היה תלמיד מבריק ונעים- הליכות, אך גם ידע להתמרד. בגיל ארבע-עשרה חזר אל הנגינה בפסנתר והתגלתה אהבתו הגדולה למוסיקה. עוד בבית-הספר התיכון ניצח על מקהלות קטנות, הלחין שירים ועיבד מנגינות. את שנת-הלימודים השתיים-עשרה עשה בסמינר למורים למוסיקה שבארנים.

בנובמבר1965 התגייס והתנדב לסיירת צנחנים. האווירה החברתית הטובה ששררה ביחידה זו סייעה לו לעמוד באימונים המפרכים. עבר קורס לצניחה, למ"כים ולנהיגה. עלה לדרגת סמל. במלחמת ששת-הימים נחל אכזבה אישית רבה, משום שיחידתו לא נדרשה לתת את חלקה בהתאם לכישוריה ונכונותה.באביב 1968 ניתנו לשלמה, על-פי פניית הקיבוץ שלו, שלושה חודשי חופשה מיוחדת כדי ליטול חלק בהכנת חג הארבעים של הקיבוץ. הוא שקע בעבודה קדחתנית – הלחין, ניצח והדריך זמרים. שלמה מילא את המשימה שהוטלה עליו בהצלחה רבה. תוך כדי אותה חופשה נקרא כפעם-בפעם חזרה אל יחידתו והשתתף במרדפים ובפשיטה על כראמה. במהלך עבודתו בקיבוץ לאחר שחרורו, לאחר שמילא את מכסת העבודה היומית, הוסיף לפעול בשדה המוסיקה, בערבים ובלילות.המתח הנפשי שהיה נתון בו, נתנו את אותותיהם. שלמה התחיל לתהות בדבר דרכו הפוליטית-חברתית של הזרם הקיבוצי שהשתייך אליו. כדרכו, הגיע למסקנה ולתגובות קיצוניות, עד כדי עזיבת הקיבוץ. הוא עבר לגור בירושלים לחמש שנים וביקש לשקם עצמו בכוחותיו-שלו. תחילת דרכו החדשה הייתה כמדריך בני-נעורים בפנימיית 'כרמית'. באותה עת למד באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. מכאן עבר להדרכת נוער-שוליים מטעם משרד העבודה. מלחמת יום-הכיפורים חרתה חריץ עמוק בנפשו. הוא נטל חלק בקרבות על מעברי התעלה בסרפאום וחזה בכל זוועות מלחמה אכזרית זו. אבל יותר מכול פגעה בו הידיעה על נפילת אחיו הצעיר והאהוב, בועז, ברמת-הגולן. עם תום המלחמה נדחתה בקשתו להתנדב מחדש ליחידה מבצעית, והוא חזר לירושלים.באביב 1974 הודיע שלמה להוריו על החלטתו הסופית לשוב לקיבוץ. עתה היה מפויס ושלם עם ערכי החיים והשקפת-העולם של התנועה שהשתייך אליה מנעוריו. בקיבוץ עסק בענף הדיג, ובזמנו הפנוי המשיך לטוות את חיי התרבות והאמנות שלו. להנצחת אחיו וחבריו פיתח על גדת-הירדן את 'גן-הבנים' – פינת-חמד לזכר הנופלים.בנובמבר 1975 יצא שלמה לשירות-מילואים בדרום. באותו זמן שכב אביו חולה הלב בבית- חולים במרכז הארץ. בתום המילואים הצליח שלמה לקבל מקום במטוס כדי לחוש אל אביו – אך המטוס התרסק ביום כ"א בכסלו תשל"ו (25.11.1975). אביו, שלא היה בכוחו לעמוד בשכול השני בבניו, פקע לבו – והשניים, האב ושלמה בנו, נטמנו באותה שעה, ביום 2.12.1975, באדמת קיבוץ בית-זרע. השאיר אחריו אם, אחות ואח.