אורי-ישראל, בנם יחידם של חוה ויעקב, נולד ביום ה' בכסלו תרצ"ז (19.11.1936) בישראל. אורי גודל בבית שהיה ספוג אמונה וערכים ציוניים ולאומיים. בילדותו למד בתל-אביב. היה חבר בתנועת ספורט ובתנועת "הצופים" וברבות הימים היה למדריך בתנועה. אורי גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1954 במסגרת העתודה האקדמית, אך במהלך הטירונות שוחרר מהשירות הסדיר בשל סיבות רפואיות. הוא החל ללמוד בבית-הספר לרפואה שליד אוניברסיטת ירושלים בשנת 1954 וסיים בשנת 1960. בשנת 1960 נשא לאישה את מירה – חברתו לספסל הלימודים. בשנת 1961 החל בהתמחות בבית-החולים בתל-השומר ובשנת 1962 הוענק לו תואר "דוקטור לרפואה". בתקופת מלחמת סיני התנדב לשרת בצבא, למרות שהיה פטור, ופעל במסגרת חיל הרפואה בעזה.במשך כל השנים ניהל מלחמה פרטית כדי להעלות את הפרופיל הרפואי שלו ולהתגייס שנית לצה"ל. בשנת 1962 הוכתר מאבקו בהצלחה והוא גויס ושירת כקצין רפואה ביחידת הנדסה קרבית. בתקופת שירותו התנדב לכל פעולה צבאית והיה מעורה היטב בחיי היחידה. כקצין היה אחראי ובעל כושר מנהיגות והיה אהוד על כל חבריו ליחידה. בשנת 1964 שוחרר מצה"ל והוצב לשירות מילואים כרופא של יחידת צנחנים. אורי ואשתו, שהייתה רופאה בכירה במחלקת ילדים, הקימו בית חם לשני ילדיהם. בתקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים נקרא אורי לשירות מילואים. הוא ניצל את תקופת ההמתנה לתדרוך חייליו, כדי להקנות להם ממה שלמד בקורסים לקציני רפואה. ואמנם התברר אחר-כך עד כמה חשובה הייתה פעולה זו, שסייעה בהצלת חיי אדם רבים. במלחמה נשלחה יחידתו נטלה חלק בקרבות המרים על "גבעת התחמושת". בקרב נורא זה עשה אורי להצלת חיי אדם באומץ-לב ובחירוף-נפש, שזיכוהו בכינוי "רופא הצנחנים" ו"הדוקטור מגבעת-התחמושת". מיד לאחר כיבוש הכותל, עוד הכדורים שורקים, אץ ליילד אישה ירדנית שהתקשתה ללדת, וכעבור זמן הסתבר שהיא יהודייה, שנחטפה לפני שנת 1948. על חלקו בקרב זה הוענקו לו ציון לשבח ו"עיטור המופת", שבתעודתו נאמר: "ביום ה6- ביוני 1967, בירושלים, טיפל סגן ד"ר אורי פרנד בנפגעי הגדוד תחת הפגזה של האויב על אזור תחנת האיסוף הגדודית. הוא דילג את תחנת האיסוף הגדודית תוך כדי הפגזה, והמשיך בטיפול בפצועים ובארגון פינויים". לאחר המלחמה שב לעבודתו בבית-החולים בתל-השומר, אך שוב לא היה אותו אדם, שכן מוראות המלחמה נחרתו היטב בנפשו. הוא התלבט בין עבודתו כרופא ובין החובה לשרת את המדינה ומתוך כך הגיע לאל-עריש. בשנת 1969 יצא עם משפחתו להשתלמות בארצות הברית אצל ד"ר הנרי ויליאמס. אורי שב ארצה בשנת 1971 והתמנה סמנכ"ל משרד-הבריאות בירושלים. במלחמת יום-הכיפורים שירת אורי עם יחידתו באזור תעלת סואץ. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), הוא יום הפסקת-האש, נלכדה יחידת הצנחנים שלו בעיר סואץ והיו בה נפגעים רבים. אורי טיפל בכולם במסירות וכשהיה צורך לפנות אותם במסוק ולא נמצא רופא-מלווה – טיפס למסוק בלא לומר דבר. זמן קצר לאחר המראתו הופל המסוק וכל נוסעיו נהרגו. אורי הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בנחלת-יצחק. השאיר אחריו אישה ושני ילדים ואם. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי הוענק לרב סרן אורי-ישראל פרנד ז"ל עיטור המופת.