גד, בן קטה וזלמן, נולד ביום י"ד בתשרי תש"ד (13.10.1943) בכפר-סבא. בהיותו בן עשרה חודשים עבר עם הוריו לקיבוץ כפר-סאלד, שם עבר את כל שלבי הגידול של ילד בקיבוץ – למן הפעוטון ועד לסיום בית-הספר התיכון. כשהיה גדי בן שש-עשרה, עזבו ההורים את כפר-סאלד לפי רצונה של האם, אולם הוא -שכבר היה נער העומד על דעתו – נשאר במשק. משסיים את חוק לימודיו התקבל כחבר בקיבוץ. היה בו שילוב נדיר של כישרונות אינטלקטואליים יחד עם ענווה אמתית, שאין בה שמץ של זיוף. היה לו כישרון-מנהיגות מלידה וסמכות טבעית שאין עליה עוררין. יחד עם זאת היה מסוגר ונטה להתבודדות מרצון. היה לו כישרון מוסיקלי מובהק – הוא הפליא לנגן בכינור, בחצוצרה, במפוחית-פה ובחלילית, ואף חיבר כמה יצירות – ויחד עם זאת נמשך מאוד אל עולם המדעים המדויקים. גדי, שהיה תלמיד-חכם ולמדן מובהק, היה גם הראשון מבני קבוצתו שיצא לעבודת השדה. טוב לב, מבין מאוד, נבון, סלחני, בוגר מבני גילו ונוסך ביטחון על סביבותיו – כך היה גדי בילדותו ובנערותו, וכך הצטיירה גם אישיותו כמבוגר – תמיד משכמו ומעלה, אישיות המקרינה על סביבותיה גם בחיצוניותה וגם בפנימיותה. גד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1962 והתנדב לחיל הצנחנים. במסגרת שירותו עבר קורס מ"כים רובאים, קורס צניחה, קורס מפקדי כיתות חי"ר, קורס קציני חי"ר וקורס מפקדי פלוגות. את הקורסים כולם סיים בציונים מעולים. חבריו לנשק, מפקדיו ופקודיו – כולם כאחד הכירו בייחודה של אישיותו, בסמכותו הטבעית, בחכמתו, בתבונתו וביושרו הרב. במחצית אוקטובר 1964 משסיים גדי את שירות החובה נשא לאישה את חברתו, מירה, בת עין-חרוד. לזוג נולדו בן ובת, איתי ודורון. גדי היה בעל ואב המקרין מכל מה שיש בו גם אל תוך המעגל הסגור והמלא אור של המשפחה. בצד חיי המשפחה, סבבו חייו של גדי בשני מעגלים נוספים – העבודה בחקלאות והרצון ללמוד לימודים גבוהים. שאיפתו הגדולה הייתה לצאת ללמוד, ושאיפה זו באה לבסוף לידי מימוש, הגם שקדמו לכך משברים בגלל ניגודי אינטרסים בינו לבין המשק. גדי יצא ללמוד בפקולטה לחקלאות שברחובות. כחודש לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקראה יחידת הצנחנים משחררי ירושלים לשירות מילואים בחרמון (ג'בל רוס). כשפרצה המלחמה, נכנסה היחידה לקרבות במלוא עיצומם. ביום שבת, ה-13.10.1973, מצאו להם הצנחנים רגע של פנאי להרים כוסית ליום-הולדתו השלושים של גדי. יומיים אחר כך נצטווה גדוד הצנחנים לחצות ראשון את התעלה ולתפוש ראש-גשר בצידה המערבי. לאחר תלאות מרובות הצליחו אנשי הגדוד לחצות את התעלה והמשיכו בדרכם לכפר סרפיאום. הכפר, שנראה דומם ממרחקים, היה מארב מסוכן. משהגיעו ראשוני הזחל"מים לפתחו של הכפר, נתכה עליהם אש מכל העברים. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973), כאשר ניסה גדי לחלץ את אנשיו מהזחל"ם המותקף, נפצע קשה ולאחר זמן-מה מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעין-חרוד. השאיר אחריו אישה, בן ובת, אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.