מנחם, בן שמעה ויצחק, נולד בחודש טבת תש"ט, דצמבר 1949, בתימן. כשהגיעה המשפחה לארץ הועבר מנחם לבית התינוקות ב"עין השומר". תינוק יפה היה, ומשך את מבטי כל הסובבים אותו – עיניים שקדיות היו לו וחיוך שובב. בשנה הראשונה בארץ חלה במחלה קשה וחודשים ארוכים שכב בבתי חולים, ואמו, אשר שכלה שני ילדים לפניו, חרדה לשלומו. כששב הבן לחיק המשפחה, כבר התגוררה המשפחה במעברת אוהלים, שם יושבו העולים מתימן, כשהגשם מציף את בתיהם בחורף והשמש קופחת על ראשיהם בקיץ. מנחם לא נרתע, לא מהגשם ולא מהשמש. הוא היה ילד ערני ומלא חיים. השעמום מרט את עצביו. מנחם היה שובב גדול, אך גם פייטן גדול, ופיו שופע אמרות מחוכמות. שובבותו וסקרנותו הטבעית מצאו להם אפיקים חדשים, כאשר הגיע לגיל בית-הספר. מנחם היה ה"מסמר" בכל מסיבה, היה מנעים שירים לחוגגים בקולו הערב ומצחיק אותם בבדיחותיו. מנחם השתוקק לכלי נגינה כלשהו – גיטרה, מפוחית, או כל כלי אחר – אך בגלל חוסר תקציב לא נתמלא מבוקשו. משום כך השתלט על השולחן. ימים ארוכים היה יושב ליד השולחן, נוקש עליו ושר. תחנוני בני המשפחה שיפסיק את הדפיקות הנוראות האלו, זכו במבטים צוננים וברעש עוד יותר גדול. אבל סלחו לו. מנחם היה כל כך מבדר ומשעשע, שאי אפשר היה לכעוס עליו. בעיני בני המשפחה היה מני הקטן מלאך, שהכל שלו ויהיה שלו. הם נבאו לו עתיד זוהר ואכן, בשנות חייו הקצרות לא אכזב.מנחם גויס לצה"ל בראשית פברואר 1969 והוצב לחיל הרגלים. הוא השלים קורסים שונים כגון קורס מש"קי מקלעים, קורס מ"כים רובאים, קורס מ"כים חי"ר וקורס צניחה. את הקורס האחרון עבר מנחם ביוזמתו הוא. כשהיה ילד היה נוהג לצפות בצניחות, שנערכו במשטחי החול שבקרבת ביתו ומאז רבה הייתה שאיפתו לצנוח.בראשית פברואר 1972 משסיים את שירות החובה, החליט ללמוד את מקצוע רכז משק במדרשת רופין. אם כי לא היה בן מושב, עשה חיל בלימודיו, וכתמיד רכש לו מעריצים וחברים רבים. משסיים את לימודיו שובץ בעבודה בכפר זיתים שבגליל, אך לא כרכז משק, כפי שחשקה נפשו, אלא דווקא כרכז קהילתי. כנראה שכושר המנהיגות, שציין אותו מילדותו, דחפו לבחור במקצוע זה, ואכן, עד מהרה הפך למנהיג בחברתו. הנוער בכפר אהב אותו ומעסיקיו אמצוהו וציינו את עבודתו בשבחים רבים. אך תקופת הזוהר לא ארכה. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מני בקרבות הבלימה והפריצה בסיני כמש"ק מקלענים. קרבות רבים עברו עליו והוא נחלץ מהם בשלום, עד שגורלו הטוב בגד בו. בהיתקלות עם כוח אויב, אור ליום כ"א בתשרי תשל"ד (16.10.1973), התפוצצה משאית של הצבא המצרי, ומנחם נפגע ונהרג מפגיעת רסיסים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אם, חמש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.