בן יעקב-אריה ומינדל. נולד ביום ג' בכסלו תש"ב (23.11.1941) באלבה-יוליה שברומניה. בשנת 1947, לאחר שהייה של שנה בקפריסין, עלתה משפחתו לארץ והתיישבה ברעננה. הוא למד בבית-הספר היסודי "יבנה" וגם בבית-הספר של החינוך העצמאי בהרצליה. אחרי כן למד במוסדות החינוך של ישיבת פוניבז'. הוא תכנן תכניות לבוא לעזרת אביו, שנאבק עם צורכי הפרנסה בעבודתו הקשה. אולם קודם לכן ידע שעליו למלא את חובתו הלאומית ולשרת בצבא. הוא רצה להתגייס לצבא מיד בבוא שעתו לגיוס, כשהיה בן 18. אביו וגם רבותיו ב"ישיבת פוניבז'"שוחחו אתו ואמרו לו שאולי כדאי שילמד עוד ואחר כך יצא לשירות בצה"ל, אך יצחק סירב לכולם. מאחר שהיה איש פועלי אגודת ישראל הצטרף לגרעין נח"ל "חורב" של ארגון הנוער החרדי "עזרא".יצחק גויס לצה"ל בשלהי יולי 1959. הוא הגיע לצבא היישר מן ה"ישיבה" וחזותו החיצונית העידה על כך. היו לו זקן ופאות וציציות שבלטו מלבושו וכך נשאר עד יומו האחרון בצבא ובחייו האזרחיים. הוא בלט בקסמו האישי, בהליכותיו, בצניעותו וביושר-לבו. מעל לכל התעלה במסירותו ובנאמנותו לתפקידו, כפי שאירע במשימתו האחרונה, אשר ממנה לא חזר. הוא היה נוהג להתרחק מן המחלוקת ומן הקטטה ושמר על עקרונותיו. הוא שמר מצוות בקפדנות גם בתנאים הקשים ביותר. הוא אמנם היה נחבא אל הכלים אך ביחידתו העריכוהו וחיבבוהו חבריו ומפקדיו, חילוניים כדתיים, רחשו לו כבוד אף כי לגביהם גילם יצחק את דמות הצעיר החרדי. תמיד ידע לעודד חברים. יצחק ניגן במפוחית-פה והיה שותף לכל שמחה. אחרי שסיים את תקופת הטירונות עשה כחצי שנה בהיאחזות בארותיים באזור ניצנה, ועד שיצא לאימון המתקדם היה בקיבוץ חפץ-חיים. בנח"ל המוצנח צורף לקורס מפקדי כיתות, עבר קורס צניחה ובסופו הוענקה לו דרגת רב"ט. עד סוף שירותו בצה"ל עשה בקיבוץ שעלבים. לאחר שחרורו משירות סדיר בתחילת 1962 עבד בעבודות שונות לפרנסתו. הוא למד שרטוט-בנין ומאז עבד כשרטט. כעבור ארבע שנים נשא לו אישה ויחד הקימו את ביתם בבני-ברק, שם נולדו להם בת ושני בנים. מאז שחרורו הוצב לגדוד-צנחנים נודע ובו שירת שירות מילואים. במלחמת ששת הימים השתתף עם גדודו בשחרור ירושלים. הוא היה אחד הראשונים שהגיעו אל הכותל המערבי. לימים אמר: "ברוך השם שזכיתי להיות בין משחררי ירושלים, בין ראשוני המתפללים ליד הכותל המערבי המשוחרר. עברתי את הקרבות הקשים בשלום. ודאי היו אלה התפילין שהחזקתי עם מחסנית של כדורים שהיו בכיסי. המחסנית נפגעה בכדור אך הוא נעצר, הוא לא פגע בתפילין ולא בסידור שהיה בתוך הכיס – וברוך השם, גם לא בי". במחצית נובמבר 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. אור ליום ח' בטבת תש"ל (16.12.1969) נפגע טרקטוריסט בהפגזת המצרים ויצחק חש עם מפקדו לחלץ את הפצוע. הם היו חשופים להפגזה ובקרבת מקום נפלה פצצה וכך מצא את מותו, הוא – ועמו מפקדו והטרקטוריסט הפצוע. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבני-ברק.