בן יוסף ושושנה. נולד ביום א' בכסלו תש"ב (21.11.1941) בירושלים, כבן למשפחה דתית, שנמנתה עם ראשוני תנועת "תורה ועבודה" בפולין. קיבה למד בביתי הספר היסודיים "תחכמוני" ו"מעלה". עוד שנה למד בישיבת "בני-עקיבא" בכפר הרא"ה ובשובו לירושלים סיים את לימודיו התיכוניים במגמה הריאלית של בית-הספר התיכון-דתי "מעלה". מנעוריו היה חבר ומדריך בתנועת הנוער "בני-עקיבא". חבריו והנהגת התנועה הכירו ביושרו, במסירותו ובכושר מנהיגותו. למרות עיסוקיו הרבים מצא לו יעקב זמן לעסוק בתורה, ולעתים נהג להיכנס לישיבת "מרכז הרב" ולשמוע "שיעור", או לעבור על דף גמרא. בנוסף לכל אלה, דאג לכושרו הגופני.יעקב-זאב התגייס לצה"ל בינואר 1959 עם גרעין "נחלים" והצטרף לנח"ל. הוא עבר את מסלול האימון של הנח"ל. אימון מתקדם וקורס מ"כים, בו הצטיין מאד ונשלח לשל"ת בקיבוץ טירת-צבי. תוך כדי שירות נשלח על-ידי ההנהגה הארצית של "בני-עקיבא" להיות מרכז סניף התנועה בצפון תל-אביב. לאחר השחרור החליט לקשור את חייו לקיבוץ, שב לקיבוץ טירת-צבי ולאחר זמן קצר נתקבל כחבר. בקיבוץ נטל על עצמו את תפקידי ההדרכה בחברת הילדים ואת ריכוז החברה כולה. הוא ביטא את דעותיו המקוריות בביטאון הקיבוץ הדתי. אהב את העבודה בכרם הגדול של הקיבוץ, לימים אף מילא את תפקיד מרכז ענף הכרם. בשנת תשכ"ה יצא יעקב ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים – באישור הקיבוץ. הוא למד בחוגי התלמוד והפילוסופיה. בשנת הלימודים השנייה הוענק לו "פרס אפשטיין". בשנת תשכ"ט סיים יעקב את בחינותיו לקבלת התואר הראשון בחוג לפילוסופיה בציון מעולה. יעקב היה איש ספרא וסייפא, במלחמת ששת הימים, בשעת פריצת שער שכם, כאשר היה בין הפורצים הראשונים, נפצע בגבו, בעינו וברגלו – וכאשר נערך מסדר-הניצחון של הצנחנים על הר-הבית הובל יעקב למסדר על גבי אלונקה וחובש הוצב לידו. לאחר שנרפאו פצעיו לא רצה לעזוב את הצנחנים. במחצית נובמבר 1969 יצא לשירות מילואים במעוזים שעל גדות התעלה. אור ליום ראשון, כ"ז בכסלו תש"ל (7.12.1969), נפגע יעקב-זאב באש אויב בעשותו בתפקיד מחוץ למעוז, סמוך לשפת התעלה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אישה בהריון ובת בת שנה – עדית. חודשים אחדים אחרי שנפל נולדה בתו השנייה – אלומה.