בן שמעון ופנינה. נולד ביום ט"ו בטבת  תש"ו (19.12.1945) בהרצליה.למד בבית-הספר היסודי על-שם "ברנר" ולאחר שסיים את לימודיו שם למד בבית-הספר התיכון. הצטיין בלימודיו וסיים אותם. מילדותו היה חבר בתנועת-הנוער וכתוספת לערכים שספג בבית-הוריו רכש כמה ערכים רצויים מן התנועה שאליה השתייך, היינו – את אהבתו לכל אדם ואת חיבתו למולדת. מנעוריו ברורות היו מטרותיו בחיים, לתת את שירותו בצנחנים וללמוד את תורת-הרפואה, כי באלה יוכל לשרת את הארץ ויושבי-בה. באוגוסט 1963 גויס לצה"ל, התגייס לצנחנים, עבר קורס-חובשים וקורס מ"כים, ובסיום הקורס הפך למפקד-כיתה ולאחרמכן לסמל-מחלקה. במשך שירותו השתתף בפעולת התגמול בקלקיליה, והיה מן הסמלים הבודדים שמפקד-הגדוד בחר להשתתף בפעולה זו. הוא נימנה עם כוח-הרתק, שמטרתו הייתה לחפות על החבלנים בפעולתם. כאשר שוחרר מן הצבא עבד וחסך את הכסף ללימודים ואז היה פנוי להתחיל בכיוון המטרה השנייה בחייו- הוא לימודהרפואה. הוא עמד בחינות הכניסה אל האוניברסיטה בבולוניה והתקבל כסטודנט בפקולטה לרפואה. בנוסף לקושי בשפה ובלימוד העצמי הכבידו עליו גם געגועיו לארץ. אך מתוך מאמץ של שקידה התגבר נתן עליהם – ובאחת התנחם כי עם הזמן שיחלוף יתקרב הוא להגשמתו של חלום-חייו. במכתביו להוריו, לחברתו ולחבריו נתן ביטוי לכיסופיו כגון: "איטליה יפה מאד, אך הארץ יפה יותר…". "השלג כאן הוא חוויה אמתית, אך השמש שלכם הרבה יותר נעימה…" דברים כאלה שימשו עדות לגעגועיו לארץ. מתחילה אמר כי ישוב לארץ עם סיום שנת-הלימודים, לשאת את חברתו לאישה, ולחסוך כסף לשם המשכת-לימודיו. אבל בהגיע הידיעות על המתיחות בארץ שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים לא מצא נתן מנוח. הוא דורש מאת חבריו הישראלים לחזור לארץ בלי דיחוי ולהצטרף ללוחמים. מכתביו היו מלאי דאגה וחרדה לבית ובבוא הידיעה כי מיצרי טיראן נסגרו הביע את אלה להוריו – והם ענו לו: "אתה מבוגר, נהג בהתאם לשיקולך ולמצפונך…" אז קם נתן וללא קבלת צו-גיוס הגיע לארץ כמתנדב לחיל-הרפואה. בהתלהבות הטיל את עצמו אל תוך המלחמה, וביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפל בקרב שנערך ליד מוזיאון רוקפלר, שם נפלו פצצות ונפגעו לוחמים רבים. בתוך השטח המופגז טיפל נתן בפצועים אשר באזור ללא מחסה אף-על-פי שהפקודה הייתה לתפוס מחסה. נתן נפגע מפצצה קטלנית ונפל בין שאר חבריו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.