בן צבי וחיה. נולד ביום ד' באלול תש"ו (31.8.1946) בפרנקפורט על נהר מיין אשר בגרמניה. בהיות משה בן שנתיים בסוף שנת 1948 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה ביפו. לאחר ארבע שנים עברה המשפחה לירושלים שם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "דורש ציון", לאחר-מכן למד בבית-הספר התיכון המקצועי "ברנדייס". הוא היה תלמיד מצוין וזכה לציונים גבוהים ובזכות אלה קיבל מלגה בבית-הספר התיכון של "ערב גבע". בערבים למד ובשעות-הבוקר עבד ב"בנק ישראל" כדי לעזור בפרנסת-המשפחה. בעודו צעיר השתייך לתנועת "בני-עקיבא, אשר בה התבלט בידידותו לחבריו, בחוש ההומורובאינטליגנציה הגבוהה שלו. אהבה עזה נודעה ממנו לארץ בכלל ולירושלים בפרט. עוד כשהיה בכיתה א', בזמן שהוריו התכוננו להגר לזמןמה לחוץ לארץ, הודיע להם כי אם הם רוצים לנסוע – ייסעו בלעדיו. כחבר בימק"א עסק בכדורסל, בכדורגל ובמיוחד אהב את השחייה. כן התעניין בספרות, בתיאטרון ובמוסיקה. אהב לבקר בקונצרטים ובתערוכות שונות – בכל נושא התעניין באופן יסודי. באוגוסט 1964 גויס לצה"ל והתנדב לחיל-הצנחנים. השירות בחיל זה נראה לו טבעי ביותר וכן היה נוהג לומר: "אם כל אחד יחפש לו ג'וב קל, לא יהיו צנחנים. והם, הצנחנים, חייבים להיות מתנדבים וחיילים מעולים!". משה עבר קורס של מפקדי-כיתות וגם קורסים נוספים בצבא ובאחד מגדודי הצנחנים שירת ביחידת מ"כ בצוות תותח ללא-רתע. כן השתתף באחת מפעולות- התגמול נגד ירדן (הידועה בשם "ליל המשאבות") וגם היה בכוח החילוץ שהיה בקלקיליה. לזכותו נרשמו בפנקס הצניחות שלו שלושים צניחות ביום ובלילה. לאחר ששוחרר מן הצבא החל לעבוד בבית-מסחר לחוטים "ירושלמי" וחסך כספים ללימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית. מדי פעם היה יוצא לשירות-מילואים ואף בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. בקרב שנערך בשכונה האמריקאית בירושלים הבירה נפל. משה נפל ביום השלישי לקרבות-המלחמה, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.