בן מאיר-יהודה ואסתר. נולד ביום ט"ז בסיון תש"ו (15.6.1946) בטוניס אשר בטוניסיה. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1949. אביו היה רב ממעצבי הדמות של ההתיישבות בגליל – מבחינה חלוצית, משקית, חינוכית וגם צבאית. היות ואביו גם היה קצין קרבי בצה"ל כנצר למשפחה מפוארת, המתייחסת לרב חיים אבן עטר, בעל "אור החיים", קיבל אבנר חינוך דתי. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי במושב כרם-בן-זמרה, אשר בו ישבה המשפחה, למד ב"ישיבה" בצפת. שלוש שנים בילה אבנר ב"ישיבה" ושקד על לימודיו לשביעות רצון כל הסובבים אותו. ב"ישיבה" התחילה להתגלות דמות המנהיג בעל ההשפעה על חבריו, בעל כוח רצון וכוח החלטה, שדבק במטרות שונות שהציב לעצמו. היה שנון ופיקח, ירא שמים, בעל חוש הומור מפותח, אדם שקשר את הזולת אליו ושפע בטחון. השתייך לתנועת "בני עקיבא". בעידודו של אביו הקדים להתגייס ביולי 1963 והוא אז בן 17 בלבד. לאחר תקופת הטירונות וסיום קורס החבלה חזר אל חברי גרעינו ששהו במושב משואות יצחק ולאחר שנת נח"ל יצא לאימון מתקדם והגיע הביתה עונד כנפי נצחן. בחזרו למשק הוריו הדריך נוער עובד במקום והתמנה כסגן מנהל התחנה האזורית למיון ביצים במירון. הכניס שכלולים אשר העלו את התפוקה והגבירו את הייעול. תפקידו היה קשה גם ביחסים ביןהעובדים אך אבנר הצטיין בהשכנת שלום ביניהם. באותם הימים התכונן להקים בית במושב. ערב מלחמת ששת הימים הגיעו למשפחה שני צווי קריאה – לאב ולבן, ומעניין לציין כי את הזמן שנותר להם עד למועד יציאתם ניצלו שניהם ללמוד ולברר את דיני המלחמה לפי הרמב"ם. בפרוץ מלחמת ששת הימים נמצא במסגרת המילואים ופעל כחבלן. בתפקידו זה נע עם ראשוני הפורצים את קו הגבול לירושלים הערבית, עבר את שלבי הקרב הראשונים תחת אש רצופה ועמד בכבוד בכל מבחני החיל בקרב. אך כשכוחותינו התקרבו לחומות העיר העתיקה נפגע במטח הראשון שנורה עליהם על ידי צלפי האויב. היה זה ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), היום השני לקרבות, בקרב שנערך בשכונה האמריקאית בירושלים הבירה ב"חצר המטרה" מול שער שכם. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.