בן שלום ולאה. נולד ביום י' באדר א' תש"ו (11.2.1946) בכפר אז"ר. משפחתו של משה עברה לרמת גן כשהיה צעיר ושם סיים את לימודיו בית-הספר "עליות". את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר על-שם "בליך", אחרי שלמד במגמה הריאלית. בעודו צעיר הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד" והיה פעיל בה. עניו היה וישר. היה תפארת להוריו, וגם מוריו וחבריו אהדו אותו. בסתר לבם קיוו ההורים כי משה ימשיך בלימודים אך הוא הצטרף לחבריו שהתגייסו לנח"לביולי 1964.הוא אמנם נמצא מתאים לטיס וגם הוצע לו להצטרף לחיל-האוויר אך הוא דחה את ההצעה כי חיי-קיבוץ קסמו לו יותר. אחרי שקיבל את הכשרתו באפיקים ועבר אימונים מפרכים באימון המתקדם שוחרר מהצבא ועבר, כאמור, לנחל-עוז – ושם השלים את הגרעין. עדין-נפש היה וכל מעשה-עוול היה לו לזרא. היה מוכן לוותר על רבות ולכן יכול היה לחיות בשלווה. היה עקבי בכל מעשיו, בעל הכרה מלאה בדרך שבה הלך. היה ישר-לב וטוב לב. היה חבר הקיבוץ נחל-עוז ומאד קשור לביתו, להוריו ולאחותו וביקר אצלם בכל זמן שאפשר היה. את הארץ אהב בכל לבו והרבה במסעות ובמחנות-עבודה. בקיבוץ התמסר בכל להט נעוריו למטע ותוך זמן קצר היה לאחד העובדים האחראיים בענף. במשק רמזו למשה כי הוא לא ייתקל בהתנגדות אם ירצה לצאת להמשכת לימודיו, ואכן כדי ל"חדש" את זכרונו הוא הביא לקיבוץ את ספרי הכימיה והמתמטיקה. בתקופת המתח והכוננות של מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. נתן ביטוי לכשרון הכתיבה שלו – בתשובה על מכתבי אותם ילדים אשר שלחו חבילות-שי לחיילים וכן במכתביו להוריו ולחבריו מתוך תקווה לחזור הביתה ולהמשיך בעבודתו החקלאית בתוך חיי-שלום. אולם ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), שימש כלוחם בפלוגה שעלתה על גבעת התחמושת, ואז, בשעת לחימה בתעלותיה, נפגע ונפל בקרב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.