
בן שושנה ויצחק

בן יצחק ושושנה, מוותיקי קיבוץ גבעת-חיים. מצד אמו היה דור חמישי בארץ. נולד ביום כ"ב באלול תש"ב (4.9.1942) בקיבוץ. עופר סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי שבגבעת-חיים ולאחר-מכן במדרשה החקלאית על-שם רופין. את לימודיו בבית-הספר התיכון סיים בגבעת-חיים-איחוד. היה בעל כושר גופני מעולה, ספורטאי מצטיין המשתייך ל"הפועל". כאשר סיים את לימודיו יצא לשנת שירות והדרכה בתנועה. במשך שנה הדריך בסניף "הנוער העובד והלומד". נוסף לשאר עיסוקיו בעבודה בהדרכת נוער ובפעילות תרבותית כללית גילה אהבה לפיסול, לציור ולדרמה. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לסיירת הצנחנים ובה שירת כמפקד-מחלקה במסגרת שירות החובה וגם בשירות המילואים, שאליו יצא מפעם לפעם. שוחרר מן הצבא בדרגת סגן. כמדריך וכמחנך היה בעל יזמה וגילה יכולות רבות. הוא התכונן לצאת ללימודים ולהתמחות בפסיכולוגיה ובדרמה באוניברסיטת תל-אביב ואת דרך חייו ראה בתוך קיבוצו. בצבא היה מוכן לתת את עזרתו לכל חייל המתקשה והזקוק לעזרה והראה ערנות לבעיותיהם של פקודיו. מעניין הדבר וראוי לציון כי עופר לא השתלם בציור וגם לא חשב את עצמו לצייר. הציור היה לו רק צורך נפשי, ביטוי עצמי שלו בלבד – ובמשך שנותיו האחרונות עסק באמנות זו. לרוב היה זה בשעות שמירה בצבא ולפעמים בזמן שמיעת הרצאה בה היה רושם רישומים שהיו מעין התפרקות לאחר יום עבודה מתוח. בשנת 1965 נסע עופר למספר חדשים לארצות-הברית כי שם שהתה אז משפחתו בשליחות. הוא עבד במחנה-קיץ של "הבונים" ולמד להכיר את הנוער האמריקאי. תקופה זו בחוץ-לארץ העשירה את עולמו ופתחה בפניו אופקים חדשים. בימי המתיחות שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים באה אשתו לבקר אותו ביחידתו ולבה מלא דאגה, אך עופר לא האמין כי תפרוץ מלחמה, כי זו הרי תביא לשפיכות-דמים איומה מכל צד – ואיש אינו מעונין בכך. עופר הוסיף כי אם בכל זאת תהיה מלחמה לא היה ספק בלבו שצה"ל ינצח – ולדעה זאת נתן ביטוי מתוך בטחון גמור שהיה בו כדי להרגיע את אשתו. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות הראשונים לשחרור ירושלים המזרחית, בכיבוש בית-הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, וביום השני לקרבותיה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל עופר בקרב פנים אל פנים שנערך בבית-הספר לשוטרים. הוא נפגע כאשר רץ בתעלה כשהוא, כתמיד, בראש הכוח. חייליו ומפקדיו אינם חדלים מלספר עליו עד היום על היותו גם חייל למופת וגם קצין לדוגמא. הניח אישה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.
בשנת 2019, תשע"ט,משפחתו מספרת עליו: עפר, אינדיבידואליסט יצירתי ואיש רעים להתרועע. חשש משגרה וראה באישיות ובביטוי האישי ערך חשוב מאידיאלים כלשהם.
יהי זכרו ברוך.