בן יחיד להוריו יהושע ומלכה. נולד ביום י"ד בתשרי תש"ה (1.10.1944) בעפולה. שנות בית-הספר היסודי עברו עליו בקיבוץ בית-אורן. אמו, שעליה היה מוטל עול פרנסת-הבית הייתה עסוקה בעבודה כל שעות היום ועל מאיר היה לשמור ולטפל בסבתו,דבר עליו לא התלונן על כך מימיו. אך למרות התנאים הכלכליים הקשים עלה בידו להגיע להישגים גדולים. לאחר שסיים את בית הספר היסודי חזר לחיפה ושם סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הריאלי. הצטיין במיוחד במקצוע הגיאוגרפיה והתבלט באהבתו לטיולים. השתייך לתנועת "הנוער העובד והלומד". תנאי-חייו הכלכליים לא עשוהו למר-נפש ויחסיו עם כל מי שבא אתו במגע היו אנושיים והוא תמיד הראה יחס חם ודאגה לחבריו. עוד בהיותו בבית-הספר הריאלי השתייך לגדנ"ע ובמסגרתו עבר קורס מ"כים, התאמן בג'ודו כדי להתחשל ולהיות מוכן לכל מצב בפגישה עם אויב. ביולי 1962 גויס לצה"ל ושירת בנח"ל. עבר את תקופת הטירונות, שירת בכפר-גלעדי ואף בקורס מ"כים במסגרת האימון המתקדם של הנח"ל המוצנח. כשהצטרף לנח"ל המוצנח רצה למנוע מאמו צער ולא סיפר לה על כך, בנוסף גם פחד שמא תתנגד לתכניתו וחלום היותו צנחן ייגדע. באחת מצניחותיו שבר רגל, אך הוא לא ויתר על חלומו והמשיך בתכניתו. היה נוהג צניעות במעשיו ועדינות בהתנהגותו וכל מה שעשה היה בשקט וללא רעש מיוחד. גרעינו השלים את קבוצת אלומות אחרי שחרורו וכעבור שנים אחדות עבר יחד עם שלושה חברים לקיבוץ גרופית והיה בין מייסדיו. אהוב היה על כל חבריו על דאגתו ומסירותו למשק ולכן היה נקרא בפיהם "אבא". אהב מוסיקה קלאסית ובשעות-הפנאי היה מנגן במפוחית, היה מרבה לקרוא בייחוד בנושא הפסיכולוגיה ובדעתו היה ללמוד מקצוע זה ולהשתלם בו באוניברסיטה העברית. בהתעניינו בידיעת הארץ הרבה לטייל בעיקר בנגב וגם באזור ירושלים. בימי הכוננות נקרא לדגל ובשירות-מילואים זה, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בגבעת התחמושת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הוא היה אדם שתבע מעצמו הרבה יותר משיכול היה לתרום במצב בריאותו הרופף אך למרות זאת לכל מבצע התנדב תמיד בצנעה המיוחדת לו, בגלל שאהבת המולדת הייתה קרובה ללבו יותר מחייו.