בן נתן וצפורה. נולד ביום כ' בשבט תרצ"ט (9.2.1939) בירושלים בעיצומם של מאורעות הדמים בארץ. סיים בהצטיינות את בית הספר "חורב" בעיר הקודש והמשיך בו עד כיתה ו'. כשסיים את לימודיו בסמינר והוסמך להוראה החליט להתגייס לצבא. הצטרף לגרעין "שעלבים". עבר את כל שלבי האימון המתקדם והצניחה של יחידת הנח"ל ובמסגרת זו עבר קורס חובשים קרביים. כששוחרר מן הצבא רצה להצטרף ל"שעלבים" כחבר וחזר לשם, אלא שאז עשה כרצון אביו שביקש ממנו להמשיך בלימוד התורה ב"ישיבה" לפחות לשנה אחת – ומטעם הקיבוץ יצא ללמוד ב"מרכז הרב" ושקע בלימודים מתוך שקידה רבה. בחיי הקיבוץ נמשך לחיי הטבע והתמסר לידיעת הארץ. השתתף בקורסים רבים והצטרף לחברה להגנת הטבע. אף בגיאולוגיה היה מעוניין. יוסף נאלץ לעזוב את הקיבוץ בגלל צימאונו לידיעות – ובשנת 1965 נרשם לאוניברסיטה העברית בירושלים. בהתגוררו בקיבוץ הוא היה המתכנן של טיולי הילדים אשר חיבב ובשעת טיוליו היה נוטע בהם מעין אהבה מיסטית, חסידית, בעלת שורשים עמוקים לנוף הארץ ולטבע שבה. באוניברסיטה התמחה בידיעת הארץ ובגיאולוגיה ומאהבתו לחקלאות גם במקצועות הבוטניקה והגנטיקה. לפרנסתו נאלץ לעבוד קשה – כמורה בבית הספר בבית שמש ובבית חינוך לעיוורים, ועבד במשרה חלקית במחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בסוכנות היהודית ואף היה מדריך טיולים. מתוך אהבה לעיר הקודש היה מוליך את המטיילים למקומות שונים שמהם אפשר היה להציץ לעבר "הכותל". כן נשלח להרצות על נוף הארץ מטעם "חברת קדומים" אשר לה השתייך. יחד עם עיסוקיו אלה לא הזניח את לימוד התלמוד וכשנתפנה היה ממהר לאוניברסיטה לשם לימוד ועיון בספרים – ושם פגש בארוסתו, שהשלימה בימים ההם את עבודת הדוקטורט שלה בגנטיקה. לצה"ל גויס בספטמבר 1958 ושירת בנח"ל מוצנח ובהיקראו היה יוצא למילואים. שירת במסגרת המילואים גם כאשר פרצה מלחמת ששת הימים. ביום כ"ט באייר תשכ"ז, ערב ראש חודש סיון (8.6.1967), עמד לשאת לו אישה ובשבת שלפני נישואיו עלה לתורה, כמקובל בישראל. אך מפני שהיה מגויס עשה זאת במסגרת חטיבתו בתנאי שדה. ערב לפני נפלו דיבר טלפונית עם הורי ארוסתו שהציעו לו לבקש חופשה מיוחדת, שכן לא רצו לדחות את יום החתונה שנקבע מכבר ולכן הייתה תשובתו: "עכשיו איני שייך לעצמי, אני שייך לכלל ישראל. מה שהמפקדים יטילו עלי – אעשה". הוא לא זכה להתחתן כי יחידתו יצאה לכבוש את שייח'-ג'ארח בדרך להר הבית. היחידה פרצה משער מנדלבאום וכחובש קרבי נקלע יוסף עם יחידת צנחנים להפגזה ירדנית קטלנית ועודד את חבריו באמרו: "אל מורא ואל פחד! הבה, קדימה, קדימה! עוד היום נגיע לכותל המערבי … אני עוד זוכר את הדרך לשם …" פגז פגע גם בו כשהוא הגיש עזרה לפצועים ונשמתו יצאה כשבפיו המלים "שמע ישראל". זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.