בן משה ורבקה. נולד ביום ז' בתמוז תש"ו (6.7.1946) בתל אביב. ההורים היו ממייסדי קיבוץ "מענית". אחרי שסיים את בית הספר היסודי על שם כצנלסון בגבעתיים המשיך ללמוד בבית ספר "אורט". הוא קיצר את לימודיו והקדיש את רוב זמנו הפנוי לתנועת "השומר הצעיר" הן כחניך והן כמדריך. כאשר סיים את לימודיו ב"אורט" נותרו לו עוד כמה חודשים עד גיוסו והוא מילא אותם בעבודה במקצועו. היה בעל ידיים טובות לעבוד ולא אחת היה ממלא את מקומו של עובד בוגר ונקרא לעזרה בתיקוני האחזקה. ברוך היה בין הראשונים שהצטרפו לשורותיו של גרעין "הבשור" ביציאה לנח"ל. היה בחור פיקח, ישר דרך ובעל חוש הומור ועל אלה היה אהוב על כל יודעיו. לא היה עקשן למרות היותו בעל אופי חזק. ביולי 1964 גויס עם חבריו ומיד התמנה לתפקיד מרכזי – למזכיר הגרעין והיה נאמן לו. לא יכול היה לשאת כל עוול ועיוות דין והיה מגיב על אלה בהערות שיחותיו. הרושם החיצוני שעשה היה של "לא אכפתיות", אך בפנימיותו היה רגיש. יחסיו עם כל אחד היו פשוטים ולבביים ולא היה גבול להתמסרות לאלה החביבים עליו.היה שלם עם עצמו ודרכו אל הקיבוץ הייתה ברורה לפניו. כשם שהיה בן אוהב ודואג להוריו וחבר המוכן לבוא לעזרת רעיו ולסייע להם ולעודדם בשעת הצורך, כן היה חייל מסור וטוב אולם הוא לא שש לקראת חיי צבא. לאחר הטירונות נשלח הגרעין לקיבוץ שובל ושם מילא את שירותו ללא תשלום וכשתקופה זו נסתיימה עבר את האימון המתקדם בנח"ל המוצנח. פעם, בקורס הצניחה, נפגע באצבעו אך הוא לא ויתר על שירותו וסיים את הקורס. ברוך החליט לקשור את חייו במסגרת הקיבוץ ניר יצחק שהיה לביתו. עבד במטעים והשקיע בהם מרץ רב. כן הדריך את חברת הנוער שבמקום. הקורסים וההשתלמויות השונות שעבר במסגרת הנח"ל הכשירו אותו לעבודת המטעים אבל יחד עם זה קרא ספרות מקצועית בנושא זה ואף בנושא ההדרכה. לאחר שחרורו מן הצבא היה יוצא מדי פעם למילואים. לפני פרוץ מלחמת ששת הימים לא חדל מלדאוג למשקו ולהוריוויחד עם זאת לא הסיח את דעתו מעצם הלחימה. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), פרץ גדודו למושבה האמריקאית בירושלים וכמקלען פילס לו דרך בהשמידו מכונית לגיון שחסמה כל מעבר שהיה לפניו. באופן זה כפי שהעיד מפקד הגדוד, הציל את חיי רבים מחבריו, אך לא את חייו שלו – כי בקרב ההוא נפל. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.