בן אריה וצפורה. נולד ביום כ"ד בניסן תש"ד (17.4.1944) בתל-אביב. למד וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר על-שם "בורוכוב" בגבעתיים. למד בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. שנים רבות היה חבר תנועת "הנוער העובד והלומד" והיה חבר בגדנ"ע-אויר. חיבתו לבעלי-חיים ולטבע בפרט הייתה גדולה. בכל שעות-הפנאי היה "מפליג" אל כל פינות הארץ כשהוא מטייל ונהנה. אהב לשקוע בקריאה ובאופן כזה קנה ידע רב. בעל הומור חד היה ומיוחד במינו, איש וויכוח שנון ויחד עם זה איש שיחה לבבי. ינון היה חבר בגרעין "מיטב", אשר הצטרף לאחר-מכן למשק צרעה, ובו נהג בעדר צאן. שם מצא את חברתו לחיים ושניהם עברו לגור בירושלים. ביולי 1962 גויס לצה"ל ושירת כצנחן. בהיותו בצבא נשלח לעבודת-הדרכה ב"קן" של "הנוער העובד" בכפר-אתא, שהיה אותה שעה "קן" עזוב, מוזנח וזקוק לשיקום מיסודו. הוא השקיע עמל גופני ורוחני במקום זה ובעמלו ראה ברכה. ינון הדריך בכלוב התעופה בבית-עמנואל שברמת-גן. הדרכת-נוער הייתה קרובה ללבו וזו שהביאה אותו בתום שירותו הצבאי לאוניברסיטה העברית – כדי לשקע עצמו בחינוך וסוציולוגיה. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים של מחקר החינוך וסוציולוגיה. אחרי שחרורו מן הצבא היה יוצא לשירות מילואים ואף במלחמת ששת הימים נקרא לדגל. ביום השני, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בהסתערות פלוגתו על מעוזו של הלגיון הירדני. נפל בקרב שנערך בירושלים כשהוא נפגע מפגז מרגמה של האויב בפרוץ אנשיו את הגדרות של בית-הספר לשוטרים. הניח אישה כעשרה חדשי אושר אחרי בואם בברית-הנישואין. ינון ידע להעריך נכונה את כוחו של צה"ל ובלבו ידע כי סוף הניצחון לבוא. אולם הוא לא זכה לראותו בעיניו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.