בן צבי ורחל. נולד ביום ט' בטבת תש"ה (25.12.1944) בעיר בוטושן אשר ברומניה. המשפחה עלתה לארץ באניית מעפילים אך נתפסה בידי הבריטים והוגלתה לקפריסין. בשנת 1948 הגיעה המשפחה לחופי הארץ. אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר "אחדות" שבקרית מוצקין למד בכפר הנוער גלים, שהוא בית ספר תיכון חקלאי. מסירות לחברים וידידות, דאגה ורצון להשקיט ולהרגיע – אלה היו קווי אפיו בבית הספר החקלאי, אשר התבלטו שוב בעת המלחמה. חברות טובה הייתה קיימת בינו לבין תלמידים יהודיים וערבים כאחד. צנוע היה בהליכותיו. באוגוסט 1962 גויס לצה"ל גיוס מוקדם והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס קצינים וקורס קשר. השתתף בפעולת תגמול בירדן ובשנת 1965 שוחרר מצה"ל בדרגת סגן. לחבריו לנשק ולפקודיו התייחס בעדינות ובלבביות מרצונו להיטיב עם כל אחד מהם. עשה כל מה שעשה בכל לבו ונפשו – הן בתרגיל והן במשימה מבצעית כלשהי ומילא את תפקידיו מתוך רצינות וכובד ראש. עם שחרורו מן הצבא עבר לאוניברסיטה העברית, למד בפקולטה לחקלאות אשר ברחובות ועמד לסיים שם את שנת הלימודים השנייה. הוא שאף להגיע למחקר עצמאי והיה מקדיש כל רגע של פנאי ללימוד. הכיר את הארץ יפה בטיולים על פני שבילים ונופים, כי אהבה עזה הייתה לו למולדת. תמיד שאף לצדק וליושר, נלחם את מלחמותיהם של אחרים ואהב לעזור לאחיו ללימודים. אמנם יעקב האמין בשלום ושאף להגיע ליום בו יבנה את ביתו בישראל עם חברתו. מכאן שלא שש אלי קרב כי מטבעו היה לו חבל על דם הנשפך ובלב לבו הרגיש וידע כי מלחמה יש בה הרס ואין היא באה לבנות. אך ההכרח לא יגונה, ומרוב אהבתו לארץ, בשעה שלבו התפעם מרצון לשלום ולרעות טובה, פרץ מתוכו הכוח לצאת ולהילחם ולשמש מופת לאחרים. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ואז שימש כקצין קשר גדודי, וביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב בשעת ההתקדמות אל בית הספר לשוטרים הפונה לשכונת שייח'-ג'ארח בירושלים. במכתב לחברתו, יעל, ציין חברו לשירות את השקט הנפשי של יעקב מצד אחד ומצד שני את היעילות והארגון שהיו אופייניים לעבודתו המסובכת כקשר בגדוד לוחם. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.