בן יעקב וחמדה. מראשוני קיבוץ בית אורן. נולד ביום ו' בטבת תש"ג (14.12.1942) בקיבוץ. גדל והתחנך בבית הספר היסודי והתיכון בקיבוץ עד שסיים את לימודיו. עוד בימי לימודיו היסודיים היה ילד צנוע ורגיש, רגישותו היתרה באה לידי ביטוי בעיקר בשעה שגילה פגיעה בלתי צודקת באחד מילדי הכיתה או בראותו שחבריו רבים על דבר של מה בכך. עבד כחקלאי בענף הבננות ובשעת הפנאי היה מאזין למוסיקה (קלאסית בעיקר) וניגן בחליל. גם בעבודה ובלימודים, היה חרוץ, שקדן ועתיר רגשות לחיים, לצמח ולחי. היה אוהב לסייר בכרמל וחלק מן הממצאים שלו בשעת טיוליו מרוכזים בחדרו. נפש אמן הייתה לו ולמרות עומס לימודים ועבודה לא הניח ידו מן הנגינה. גם בציור עסק. פניו האירו תמיד בבת שחוק מלבבת והוא היה מקבל פני כל מבוגר ממנו בברכה ובכבוד. אדיב היה ומוכן לתת עזרתו לאחרים. אהבה גדולה הראה לתנועה הקיבוצית ולנוער הגדל בה. הוא ראה אותו כנוער הטוב ביותר שבמדינה והיה נוהג להגיד שיש להפנות אותו להדרכה בערים אחרות – ואמנם לפני צאתו לצבא התנדב להדרכה בעצמו ויצא להדריך נוער ירושלמי. את עבודת ההדרכה עשה ב"מחנות העולים" בירושלים. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. עבר קורס מ"כים וקורס קצינים והגיע לדרגת סגן. זמן מה הדריך בבית הספר לקצינים והמשיך לשרת כקצין בצנחנים עד לשחרורו. בשובו מן הצבא חזר לעבודה במשק ומצא שפה משותפת עם כל אדם. רצונו האישי הזדהה עם הבית הקיבוצי וכל מה שיצא משם היה צו עליון לגביו. הוא קיבל את ההדרכה בנוער אף על פי שידע שיישאר חלל גדול בענף הבננות אשר בו עבד. לפני מלחמת ששת הימים השתתף בסמינר המרכזי של הקיבוץ המאוחד באפעל, מתוך מחשבהשכאשר יסיים את הסמינר ידריך גרעין השלמה של "הנוער העובד" בבית אורן. בפרוץ מלחמת ששת הימים קיבל צו קריאה ובקרב שנערך בגבעת התחמושת בירושלים ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות, נפל יורם. הניח אישה וילד. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו צוין יורם לשבח על ידי מפקד החטיבה על גילוי אומץ לב ודביקות במטרה בקרב על שחרור ירושלים. במהלך תחקיר ב-2017 עודכן כי צל"ש מפקד החטיבה הומר לעיטור המופת.