בן משה ופרחה. נולד ביום י"ט בתמוז ת"ש (25.7.1940) בבגדד, בירת עירק. בעודו ילד קטן נפטרה אמו ואביו נשא אישה שנייה, אך ישראל גדל בבית סבתו שגידלה אותו והייתה לו כאם. בשנת 1949 עלה לארץ והמשיך להתגורר בבית סבתו. בהיותו בן 12 הועבר לחבורת הנוער בגבעת השלושה. מטבעו היה אדם סגור בפני כל ולא הרבה לדבר. חריצותו ושקדנותו הורגשו בין חבריו. עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון של גבעת השלושה יצא עם חבריו והתגייס לנח"ל ביולי 1958. לאחר שהייתו בחולתה במשך זמן קצר עבר לנח"ל מוצנח לשם אימונים. היה ספורטאי באופן יוצא מן הכלל. לאחר שחרורו מהצבא היה יוצא מדי פעם למילואים. אחרי ששוחרר מהשירות הצבאי חזר לגבעת השלושה, בה רצה לבנות את ביתו ונכנס לענף הכותנה. לחבריו בענף זה שימש דוגמא אישית בביצוע עבודה למופת ובאחריות. מטבעו היה בעל שקט נפשי ואת השלווה הזאת השרה על כל הסובבים אותו. ישראל נשא לו לאשה את חברתו לספסל הלימודים והזוג הקים את ביתו בגבעת השלושה. ישראל ניסה להשלים את לימודיו כדי לקבל תעודת בגרות, במשק יעצו לו לגשת לבחינות הכניסה ל"מכון וינגייט". הוא ניגש לבחינות, עמד בהן וקיווה לצאת ללמוד. בינתיים הצטרף לחוג לצילום וגילה בו שקדנות רבה. הקריאה לדגל לפני מלחמת ששת הימים מצאה אותו מוכן לצאת מתוך בטחון לשוב במהרה. יומיים לפני תחילת המלחמה הגיע לחופשה קצרה וגילה דאגה לשלום משפחתו וגם הביא דברי מתיקה לחבריו. כחייל מסור ונאמן נלחם בקרב שהתחולל בדרך שכם בירושלים הבירה. ישראל נפל בקרב בשכונת שייח'-ג'ראח, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.