בן נוח ובת עמי, ממייסדי קיבוץ ניר דויד (תל עמל). נולד אור ליום ח' באלול תרצ"ו (25.8.1936) בקיבוץ. מצד אמו – דור רביעי בארץ והוא הבן הבכור של הקיבוץ. סיים את לימודיו בבית הספר בניר דויד, במוסד החינוכי "גלבוע", שהוא בית הספר התיכון האזורי. היה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". בצעירותו חי על שפת הנחל, הצטיין בשחייה והפיח רוח ספורט בנוער. אהב ללמוד ולהוסיף דעת בנושאים שונים כגון: כלכלה, פוליטיקה וספרות. כאשר סיים את לימודיו התיכוניים פנה לקורס הגבוה לחקלאות ברחובות כיון שהייתה לו אהבה לטבע. צמא דעת היה, על כן הקים לו ספרייה בביתו מתוך מאמצים אבל בעונג רב. בעל אוהב היה ואב למופת לילדיו אשר גודלו ברוחו. לא יהיר היה ולא אהב להעמיד פנים, הליכותיו עם הבריות היו נעימות ודיבורו היה מתובל בהומור דק ועדין. בנובמבר 1955 גויס לצה"ל והתנדב לצנחנים. השתתף בפעולות התגמול בחוסאן, בג'רנדל, בא – רהווה ובקלקיליה. גם במבצע סיני לא נפקד מקומו משורת הצנחנים. בעת שירותו הממושך, גם בשירות הסדיר וגם במילואים, הגיע לדרגת סרן ושימש בתפקיד של מפקד פלוגה. תמיד הצליח ליצור רגש של שותפות בינו לבין חייליו ובאופן כזה השפיע על כולם כאחד. הוא אמנם לא גילה התלהבות יתירה למלחמה אבל הוא לא התייחס אליה בקלות ראש. יש לתת הכל, הוא סבר, וזה הדבר שהביא את אנשיו לעשייה ולהליכה אחריו. אחרי לימודיו בפקולטה לחקלאות ברחובות, שבלימודיה הצטיין, הומלץ על צאתו לחוץ לארץ לשם השתלמות נוספת. אך לאחר מכן שב לקיבוץ וחבריו נהרו אליו לשמוע עצה מפיו ועידוד בעת משבר, כי חבר טוב היה, מסור ומוכן להיטיב עם רעיו. ערב מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל. במלחמה זו השתתף בקרבות על שחרור ירושלים והיה מפקד הפלוגה שהסתערה על גבעת אוגוסטה ויקטוריה. ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), כשהוא רץ בראש אנשיו וקורא "אחרי"! פגע בו כדור אויב. הניח אישה ושני ילדים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות בניר דויד. דרגתו הועלתה לרב סרן.