בן מלכה ואליהו. נולד ביום כ"ג באייר תשי"ז (24.5.1957) בירושלים. אריה גדל בשכונת קטמון בירושלים והיה נער שובב ומלא שמחת חיים. כבר אז בלטו טוב לבו ואהבתו לזולת. את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר הממלכתי-דתי "נווה יעקב" והמשיך בתיכון הדתי "עירוני ג'" בשכונת מגוריו. בתחילת חודש נובמבר 1975 התגייס אריה לצה"ל ושירת כחשמלאי נגמ"ש בגדוד חיל רגלים מוצנח "חוד החנית". הוא תרם את חלקו במלחמת לבנון, שהה בלבנון עם היחידה גם לאחר המלחמה וכן נטל חלק בימי ההתקוממות בשטחי יהודה, שומרון, חבל עזה ובכל קווי הגבול. באפריל 1980 החל אריה את עבודתו בחברת החשמל, במחלקת אחזקת רשת, והתקדם עד למעמד של בודק מונים ומתקנים עצמאי. בנוסף למד בבית-ספר לטכנאים והנדסאים "אורט" בשעות הערב וקיבל תואר טכנאי. בשנת 1983 ובשנת 1986קיבל תואר הנדסאי. בשנה זו הכיר את בחירת לבו, אביבה, וסיפור אהבתם הוביל לטקס נישואין באותה שנה. שלושה חודשים אחרי החתונה נפטר אביו של אריה. בנו בכורו, שנולד ב-1988, נקרא על שם הסב, אליהו, והחזיר את האור לחיי המשפחה המורחבת. שנתיים אחר כך נולדה בתו, אודליה, ובשנת 1994נולדה בתו, אלונה. אריה נודע כאדם ישר וצנוע. הוא הפליא לבצע כל תפקיד – בעבודה, בחיי המשפחה או בשירות המילואים. הוא היה בן למופת, בעל לתפארת, אב מסור לילדיו ואח שאין כדוגמתו. העריץ וטיפח את ילדיו. נשא על כתפיו באהבה את כל המטלות ומעולם לא התלונן. הושיט יד מסייעת לכל דורש מבלי לצפות לתמורה. ביום ה' באדר תשנ"ו (25.2.1996), בעת שירות מילואים, נפל אריה בעת מילוי תפקידו, בהתפוצצות מטען תופת באוטובוס בקו 18, באזור התחנה המרכזית בירושלים. עמו נהרגו עוד שמונה חיילים ושמונה עשר אזרחים. אריה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן שלושים ותשע היה בנופלו. לאחר נפילתו הועלה אריה לדרגת רס"ר. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, אם ועשר אחיות, שלושה חודשים לאחר נפילתו נפטר סבו משה מצער.