יצחק (יצקו), בן סוזנה וסימן-טוב, נולד ביום ט"ו בסיון תש"ו (14.6.1946) בישראל. את רוב מעייניו הקדיש לפעילות חברתית וביחוד לפעילות בתנועה. הוא היה חבר בקן "השומר הצעיר" בגבעת שמואל וברמת גן. הוא היה נער עליז ונמרץ מאוד. כשהיה למדריך, יזם את שיקום הקן בגבעת-שמואל, אם משום אחריות חברתית ואם משום ששמר חסד נעורים למקום שגדל בו. בכל אותן שנים התפתחה אהבתו לחיי הקיבוץ ולחיי השיתוף, עד שראה ב"הגשמה" את ייעודו. את הוריו ואת אחותו אהב מאוד והייתה ביניהם מערכת יחסים הדוקה וחברית. יצחק גויס לצה"ל בסוף יולי 1964 יחד עם חבריו לגרעין "הבשור", ועבר את המסלול הרגיל של חייל בנח"ל. את תקופת ההכשרה עשו בקיבוץ שובל ומשם עברו לקיבוץ הקבע שלהם, לניר-יצחק. יצקו היה חייל טוב וחבר מסור, בזכות שלוותו וביטחונו העצמי הרבהיה לדובר החבורה.בשנת 1967 השתחרר מהשירות הסדיר ויחד עם חברתו, נילי, הקים משפחה למופת. הוא החל לעבוד כחשמלאי במשק. מאחר ששאף להמשיך את לימודי האלקטרוניקה, למד במשך שנתיים במדור ללימודי חוץ של הטכניון בחיפה. למרות ריחוקה של חיפה ולמרות מכשולים אחרים שעמדו בדרכו הצליח יפה בלימודים. במשק ייעדו אותו להיות מרכז המשק לעניינים טכניים ועד אז מינוהו למרכז הוועדה הטכנית. הוא היה אדם שורשי וכן, שידע לשנוא אך יותר מכך ידע לאהוב. הוא אהב מאוד את גידול הדגים ולצלם, מעולם לא הלך לשום מקום ללא המצלמה. לא ידע פשרות ולחם כדי להשיג את המטרות שהציב לעצמו. הייתה לו תאווה לטיולים, ובכל הזדמנות יצא לטייל במקום הלא שגרתי ביותר ובדרך הבלתי שגרתית ביותר, ובכל מקום ידע למצוא את היופי המיוחד לו. רעיו מספרים על מה שנקרא "פולחן הקפה" של יצקו, שנערך פעמים רבות ביום ברחבה שלפני ביתו, בחברת רעיו הרבים. היה זה טקס מיוחד, שעיקרו איך להכין את הקפה ואיך לשתותו. אולם בראש סולם העדיפות עמדו אצלו המשפחה ושני ילדיו. הוא לחם בעקשנות על כך שילדיו ילונו בחדר שלו ושל אשתו. "כל כך נפלא לפקוח עיניים בבוקר ולראות אותו", אמר לאחר הולדת בנו. יום יום אחר הצהריים נהג לטייל עם ילדיו ואוי לו למי שהעז לפנות אליו בדברים בשעה זו, שהייתה כולה קודש לילדיו. יותר מכל השתדל שלא להדאיגם וכשהיה יוצא לשירות מילואים, היה מעלים זאת מהם כדי למנוע מהם דאגה. הוא היה קשור מאוד לחבריו ליחידה ולא רצה בשום פנים להיפרד מהם ולעבור ליחידה אחרת. במלחמת ששת הימים, כשלחם בקרב המר על גבעת-התחמושת, פילח כדור את כתפו. הוא התעשת מיד, פינה את שאר הפצועים, עצר מכונית, נהג בה בעצמו לבית-החולים ולאחר שנחבש שב ליחידתו. ביום שפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה יצחק שקוע בהכנות לחתונתם של כמה זוגות במשק. משהגיע צו הקריאה סיים קודם כל את ההכנות ורק אחר-כך אץ להצטרף ליחידתו. בקרב שהתחולל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) בעיר סואץ, נפגע יצחק מכדור של צלף מצרי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ ניר-יצחק. השאיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.