צפניה, בן בתיה וזליג, נולד ביום א' בכסלו תש"י (22.11.1949) בנחלת יהודה, בראשון לציון. הוא למד בבית-הספר היסודי "רמז" בשיכון המזרח שבעיר. את לימודיו התיכוניים המשיך צפניה בגימנסיה של ראשון לציון וסיים אותם במכללה הישראלית ברחובות. כבר בבית-הספר היסודי ניכר כתלמיד ערני ומצליח, בעל תפיסה מהירה ושופע רעיונות מקוריים. בילדותו נפצע אביו ברגלו והיה נכה צה"ל. הסבל שעבר על האב הטביע חותמו על הילד, שהיה חדור דאגה לאביו והפך להיות לו למשענת נפשית. האב היה מתעודד ברוחו בחברת בנו, וכשהיה מודאג מאוד נהג צפניה להגיד: "אבא, אתה בריא כמו שור – תפסיק לדאוג!". בחברת הילדים היה פעיל מאוד והיה גם חבר בתנועת "הנוער העובד". במכללה הישראלית השתלם במגמת טכנאות רדיו. הוא היה חובב אלקטרוניקה מושבע והיה בונה מכשירי רדיו ומערכות סטריאופוניות במו ידיו. צפניה גויס לצה"ל בראשית מאי 1968 והוצב לחיל הרגלים. הוא ביקש להתנדב לצנחנים, אך הוריו התנגדו שישרת ביחידה קרבית בשל פציעת אביו. משראו את רצונו, ויתרו על התנגדותם והתירו לו להצטרף לצנחנים. במסגרת שירותו עבר קורס מ"כים רובאי, קורס מ"כים חי"ר וקורס צניחה. את כל האימונים הקשים עבר בחיוך, ונהג לומר: "הכל חוויות". לאחר הקורס המשיך בהדרכה כמ"כ וכסמל, ואחר כך כרס"פ. הוא היה ידוע כמפקד נוקשה, אך ניחן בחוש צדק וברוח טובה. עברו עליו תקופות של שירות מבצעי בקווים, בעיקר במרדפים בבקעת הירדן. להוריו כמעט שלא סיפר על העובר עליו בצבא והדגיש תמיד את ביטחונו העצמי מול דאגתם. כאשר הגיעה עת שחרורו מהשירות הסדיר, נוצר עימות חריף בין שתי אהבותיו- חברתו לאה והצנחנים. בעידוד מפקדיו רצה להתנדב לשירות בצבא הקבע, ואילו לאה רצתה אותו לעצמה. לבסוף הכריע לטובת אשתו לעתיד. לאחר השחרור החל צפניה להשלים את בחינות הבגרות, שחסרו לו כדי להגשים את חלומו- לימוד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטה. הוא סיים בהצלחה את הבחינות והספיק ללמוד שנתיים במכללת "אוקספורד" בתל-אביב. בספטמבר 1971 נשא לאישה את חברתו לאה והזוג הצעיר החל להקים את ביתו בראשון לציון. במלחמת יום-הכיפורים שירת כנגד לוחם בחזית הדרום. בליל הצליחה הייתה פלוגתו בין הראשונות שעברו את התעלה ובמשך שלושה ימים ביצעה משימות של כיבוש מוצבים והגנה עליהם. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), מוצאי שמחת תורה, הותקף המוצב על-ידי כוח קומנדו מצרי. צפניה היה הראשון שהגיע לעמדה והפעיל את המא"ג בקצב מסחרר. לאחר כרבע שעה נסוגו המצרים והשאירו אחריהם עשרות חללים. בקרב זה נפל צפניה כאשר נפגע מכדור בראשו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של ראשון לציון. השאיר אחריו אישה, בן שנולד לאחר נפילתו, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.