אורי, בן דבורה ואליהו, נולד ביום כ"ד בכסלו תש"ז (16.12.1946) בחיפה. למד בבית-הספר הריאלי בחיפה וסיים את לימודיו העל-יסודיים במגמה הריאלית של בית-הספר, עמד בהצלחה בכל בחינות הבגרות. היה תלמיד שקדן ומצטיין, אהוב על מורים ותלמידים כאחד ונכון לסייע לחבר שהתקשה בהבנת החומר. לימים נבחר לשמש רכז הפעילויות של חברת התלמידים וזכה אף בפרס על הצטיינותו בתחום יחסי-אנוש. משחר נעוריו היה חבר פעיל בתנועת "הצופים" וכשבגר נשלח להדרכת שלוחת חניכים ב"שבט הכרמל". בן מסור ואח נאמן היה אורי. ערב גיוסו לצה"ל היה עלם גבה קומה ויפה מראה, אחראי ורציני בגישתו לחיים, משוש לב כל רואיו.אורי גויס לצה"ל ביולי 1964, והתנדב לנח"ל המוצנח. לאחר הטירונות סיים קורס צניחה והוסמך לענוד כנפי צנחן. הוא סיים בהצלחה קורס מ"כים ונודע כחייל אחראי המבצע את כל המוטל עליו בלא דופי. בינואר 1967 השתחרר מהשירות הסדיר ויצא לשנת שירות בעיירת הפיתוח ירוחם. במלחמת ששת הימים לחם עם הכוחות שפרצו אל העיר העתיקה בירושלים. במהלך פעולה זו נפצע, אך סירב להישלח לעורף לטיפול והמשיך להילחם עד שהובא מחוסר-הכרה לבית החולים. למחרת היום ברח מבית החולים ודלק אחר יחידתו, שהייתה כבר בדרכה לרמת-הגולן. הפסקת האש שמה קץ למאמצי השכנוע שעשה, כדי להתקבל שנית כחייל לוחם ביחידה. "מה הרגשת כשנותרת בודד ופצוע, מוקף חיילי אויב?", שאל אותו אביו, אליהו, לאחר שתמו הקרבות. "התנגנו לי זמירות 'כל נדרי' של סבא", השיב אורי. על חלקו במלחמה, הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".שלוש שנים אחר-כך סיים אורי בהצטיינות את לימודיו לתואר בסוציולוגיה ולמדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. אורי שימש עוזר הוראה בחוג למדע המדינה.אורי עבד ביחידת "אמנות לעם" במשרד החינוך, וריכז את פעולות התרבות בעיירות פיתוח. בשנת 1971 נתמנה אורי עוזר ראשי למנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות. בקיץ של שנת 1973 נשלח מטעם המשרד לאוניברסיטת מישיגן בארצות הברית. הוא החל בלימודים לתואר דוקטור במגמת "מדיניות ציבור". "אני רוצה להמשיך ולהזיז דברים במדינה כשאחזור", אמר ערב נסיעתו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה אורי בארצות הברית. "אני מוכרח לרוץ. החבר'ה לא יסתדרו בלעדי", אמר בבוקר יום התענית למתפללים בבית הכנסת בדטרויט. הוא מיהר לחזור ארצה ובמוצאי יום הכיפורים, בשדה התעופה על-שם קנדי בניו-יורק, אמר לאחד מחבריו: "עשרים אלף איש שעטו קדימה במשחק בייסבול ומילאו את הכבישים. רבים מהם יהודים, ואיש לא העלה בדעתו, שהבית שלי בוער". כשנחת המטוס בשדה התעופה בן גוריון התקשר אורי מיד לבני משפחתו, והעמיד פנים שהוא מדבר איתם מעבר לים. הוא נשלח לחזית הדרום ולחם שם כמפקד פלוגה בקרבות הבלימה. ערב שמחת-תורה צלחה יחידתו את תעלת המים בדרך לתוך מצרים. במוצאי החג, ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע מכדור ונהרג בעת הדיפת התקפה של חיילי קומנדו מצרים באזור "חסה", בגדה המערבית של התעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.