אבינעם, בן לאה ושלמה, נולד ביום י"ד בניסן תש"ה (28.3.1945) בכפר עציון. אבינעם בילה את שלוש שנות חייו הראשונות בחברת ילדים מאושרת, בנוף הררי קסום בכפר עציון, שהוריו היו מראשוני מיסדיו. עם נפילת הגוש המשיכו הילדים לשמור על קשר ביניהם, וחלמו על שיבה לכפר עציון. אבינעם עבר לגור עם משפחתו ברמת-גן. למרות שובבותו בבית-הספר וחוש ההומור שלו בכיתה, ולמרות שלא הקדיש זמן רב ללימודים, היה אבינעם תלמיד טוב. הוא היה חבר בתנועת הנוער הדתית "בני-עקיבא",שם התפתחה הכרתו החלוצית, שנטעו בו הוריו. למרות שהתגורר בעיר ראה את עצמו כ"קיבוצניק בדרך", וחיי העיר לא נראו לו. בהיותו כבן שש-עשרה נסע עם הוריו לארצות הברית, לשם יצאו למטרת שליחות. היה זה משבר קשה לאבינעם, שנאלץ להינתק מחבריו בארץ ושלא אהב את אורח החיים האמריקני. בשל החלפת בתי-הספר, לא סיים אבינעם את לימודיו באותה שנה שסיימו שאר בני גילו, והיה עליו לדחות את גיוסו בשנה. אולם רצונו העז לצאת עם חבריו לקבוצה לשרת בקיבוץ במסגרת הנח"ל, דחף אותו להשלים בחמישה שבועות את לימודי הבגרות ולסיים בהצטיינות. הוא חזר ארצה בזמן והתגייס עם שאר בני קבוצתו, כשמשפחתו נשארה עדיין בארצות הברית.אבינעם גויס לצה"ל בסוף ינואר 1962 במסגרת הנח"ל הדתי, יחד עם חבריו הוותיקים מהכפר. כחלק ממסלול הנח"ל היו אבינעם וחבריו בשל"ת בקיבוץ שדה אליהו, אך אבינעם לא מצא שם את מקומו כיוון ולא ראה בו אתגר. אבינעם הוצב לשרת ביחידת צנחנים, ולאחר הטירונות סיים קורס צניחה וקורס מ"כים חי"ר. במשך הזמן מונה אבינעם, שכינויו בצבא היה "פחפח", לרס"פ, ובתפקידו זה שמר על סדר ומשמעת ביחידה. הוא עשה זאת באמצעות שכנוע ומילה מבדחת, במקום הצעקות והעונשים המקובלים. בתקופת שירותו הסדיר השתתף אבינעם במלחמה במסתננים.בתום שירותו הסדיר נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. עם צאתו לחיים אזרחיים החל אבינעם ללמוד הנדסת מכונות בטכניון.כשפרצה מלחמת ששת הימים הצטרף אבינעם אל יחידתו ויחד עם חבריו לחם לשחרור ירושלים, ואחרי-כן לשחרור כפר עציון. חלומו הישן לחזור למקום הולדתו הפך מציאות –כך הפך כפר עציון למרכז חייו. אבינעם הצטרף אל חבריו כדי להקים מחדש את ביתם שחרב. בתחילה חשב אבינעם להמשיך את לימודיו בטכניון כחבר קבוצה, אך עם הגיעו לכפר עציון מצא פורקן למאווייו בעבודה השוטפת במשק והוא ויתר על המשך הלימודים והתמסר לחיי הכפר. במשק הפך אבינעם ל"פותר בעיות קבוע" בכל הקשור למערכת החשמל, תיקון מכונות ומכוניות – תמיד נכון לעזור, הן בעבודה והן בחיי היום-יום של חברי הקבוצה. בעיקר ראה אבינעם בעשייה ערך כשלעצמו, היא הייתה העיקר, ובה מצא את סיפוקו האישי. תכונותיו הפכו אותו למוקד בחיי הכפר, ורכשו לו חברים רבים. גם בהיותו רחוק מבית הוריו לא נותקו קשריו של אבינעם עם משפחתו. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (18.10.1973), ממערב לתעלת סואץ, נפגע אבינעם בעת לחימה בקומנדו המצרי. הוא נהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר עציון. השאיר אחריו אישה – סנדי, ושלושה ילדים – אורית, רוני בת-ציון ולוי יעקב, שנולד ימים ספורים לפני מלחמת יום- הכיפורים, ואבינעם לא הספיק להשתתף בטקס הכנסתו בברית, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.