בן שמעון ושושנה. נולד בעשרה בטבת תש"ה (26.12.1944) באיספהן שבפרס ובהיותו צעיר לימים עלה ארצה עם משפחתו, שהתיישבה ביבנה. עוד בפרס התייתם מאמו. אביו נשא לו אישה אחרת, ואז יצחק חש כי חלה עליו, כבכור האחים, הדאגה לאחיו הצעירים. כשהגיעו ארצה השתדל לסדר אותם באולפן במסגרת "עליית הנוער".יצחק גויס לצה"ל במחצית פברואר 1965 והתנדב לשרת ביחידה מובחרת של הצנחנים. במלחמת ששת הימים היה בין כובשי סיני והשתתף גם בחדירות ובפשיטות נועזות, גם בתקופת שירותו הסדיר וגם בתקופות שירותו במילואים. הוא השתתף בפעולת כראמה במרץ 1968 ובפועלת סמוע. לאחר שהשתחרר משירות החובה הקים משפחה והחליט לבנות את ביתו בקבוצת שילר, כי לאחר שנות נדודיו ושנות שירותו בצה"ל מצא בקבוצה זו משענת ומסגרת חיים רגועה, הוא התמסר לטיפוח משפחתו וביתו. מטבעו היה צנוע, עצור וממעט בדיבורים. כפי הנראה נתנה בו ילדותו את אותותיה. הוא היה ממלא בנאמנות ובדייקנות כל עבודה שעשה והיה נהנה על הישגיו. תמיד רצה ללמוד ולהתקדם, אך ידע להיות מאושר בחלקו ולהסתפק במועט. בראשית יולי 1969 נקרא לשירות מילואים פעיל. ביום ה' באב תשכ"ט (20.7.1969), נהרג בהפגזת אויב, בקרב שהתחולל באזור תעלת סואץ, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בקבוצת שילר. הניח אישה ובת בת חצי שנה.בחוברת אשר נקראה על שמו לאחר נופלו מפקד הפלוגה כתב עליו: "יש המכירים אדם ממבט ראשון ויש – משיחה קצרה.אנו מכירים חברים כאשר הנטל רב, כאשר נמצאים תחת אש, ברגעים אלה אין לאדם מסכה. הוא כפי שהננו, הוא עצמו – בגדולתו. יצחק התגלה (ברגעים כאלה) כאדם שקט, בעל אומץ-לב. הוא לא הרבה לדבר ואף לא שש אלי קרב. אך כשקיבל פיקוד, ביצועו היה מושלם. בשעות המתח הרבות הפנה את מחשבותיו אל ביתו, אשתו ובתו, והרבה לדבר עליהן, וכך הכרתי את האיש – הבעל והאב".