בן אברהם ורבקה. נולד ביום ט"ו באדר ב' תש"ג (22.3.1943) בקיבוץ העוגן. הוריו הם מיוצאי תנועת "השומר הצעיר" בצ'כוסלובקיה ובבואם לארץ היו ממייסדי קיבוץ העוגן. האב עבד בחקלאות ובתעשייה. פעל בתחומי הכלכלה והחינוך ומילא תפקידים חשובים בקיבוץ. יאיר למד בשלוש הכיתות הראשונות בבית הספר היסודי בקיבוץ ובשעה שאביו יצא בשליחות הסוכנות היהודית לאנגליה נסע עם ההורים ולמד בלונדון בכיתות ד' עד ו'. למד את שפת הארץ והמסע בכלל הרחיב את אופקיו. אחרי שנות געגועים מצד יאיר אל ביתו וקבוצתו, אל נופו וכפרו, שבה המשפחה הביתה ויאיר נכנס לכיתה ז' אשר במוסד החינוכי התיכון "רמות חפר" וסיים את לימודיו התיכוניים בו. למד גם קורסים חקלאיים, כי מילדותו נמשך אל חיק הטבע. בנעוריו גילה עצמאות מחשבתית רבה והתנגדות לכל כפיה. מאס במלים נבובות ומרד במוסכמות. התעניין בשאלות אדם וחברה. אהב שירה ונמשך אל פעולות מרתקות, בטיולים, סיורים, מבצעים, צבא, לחימה, מטוסים – וסוגי לחימה אחרים משכו את לבו, ולכן קרא הרבה במקצועות אלה. אהב לשחק כדורעף וכן צייר ופיסל, השתתף במשחק דרמטי, רקד ושר במקהלה. באוגוסט 1961 גויס לצה"ל והתנדב לחיל הצנחנים. לפיקוד לא שאף ולא רצה בו כי זה לא היה לפי רוחו. התגאה באימונים המפרכים של יחידתו, ברוח האחווה של בנים אוהבי שלום. אחרי שחרורו שב אל הקיבוץ ועבד במטע עם חברי המקום וכך היה במגע עם הצומח אשר חיבב וגם עם החי אשר אהב. היה סמל המחלקה בחטיבת המילואים. כאשר נקרא אליה בתקופת הכוננות אשר לפני מלחמת ששת הימים ניתח את המצב ללא כל אשליות ודעתו הייתה כי אין מנוס מהכרעה צבאית ואין טעם להתהלך אלא בראש זקוף ובכבוד. בשקט הכין את מחלקתו והיה לסמל עבורם בהיותו ראשון בכל משימה וברצון לרוץ קדימה. ביום פרוץ הקרבות נערכה החטיבה לצניחה בסיני, אך כאשר בוטלה התכנית והחטיבה עלתה לירושלים, בקרב שנערך בבית הספר לשוטרים בשייח'-ג'ראח נפל. ביום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות נפל כשפגז מרגמות התפוצץ לידו, הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.