ברוך, בן רחל ויצחק, נולד ביום ז' בחשון תש"ד (5.11.1943) בתל-אביב. מילדותו כוון מהלך חייו של ברוך, לתחום החקלאות. עוד בבית-הספר היסודי בתל-ברוך הושפע מאוד ממורו לחקלאות, וכתוצאה מכך החליט להמשיך את לימודיו בבית-הספר החקלאי בנהלל. ברוך גויס לצה"ל בשלהי ספטמבר 1961 והוצב בנח"ל. את השל"ת עשה ברביבים ואחר-כך הלך לקורס טיס. משהגיע לשלב טיסה במטוס קל, נכשל ונאלץ לעזוב את הקורס. הוצע לו להמשיך בקורס נווטות אך הוא העדיף לחזור להיאחזות הנח"ל בעין-יהב.לאחר שהשלים קורס מ"כים בנח"ל המוצנח וקורס צניחה, סיים את שירותו הסדיר.לאחר השחרור נשאר בעין-יהב. הוא נשלח כמדריך לבארותיים ושם הכיר את רנה החיילת, אשתו לעתיד. חתונתו הייתה הראשונה שנערכה בעין-יהב בשנת 1964, גם קבורתו הייתה הראשונה שידעה עין-יהב בשנת 1973. ברוך היה בין הלוחמים על גבעת התחמושת ואוגוסטה ויקטוריה ובין המעטים שנשארו בחיים ממאבק מר זה. לאחר המלחמה הוזמן פעמים רבות אל מוטה גור, לצורך פרטים הנזכרים בספרים "שער האריות" ו"הר הבית בידינו", ודבריו מופיעים לרוב בספרים אלה. כמו כן רואיין על-ידי עיתונאים ודבריו התפרסמו בעיתונות. ברבות הימים נולדו לברוך ולרנה שני בנים ובת – תומר, אלון ונירית. ברוך ניחן ברגש פטריוטי עמוק מאוד, שביטא אותו בשיחות, בוויכוחים ובמכתבים הרבים ששלח לאשתו. במלחמת יום-הכיפורים שירת ברוך כרובאי רץ-מ"פ בחזית הדרום. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) סרקה פלוגתו את סביבות תעלת המים המתוקים, בדרך לאיסמעיליה. לפתע הופיע מבין עצי המנגו חייל מצרי ובידו נשק. ברוך לא רצה לירות בו וקרא לו בערבית שירים את ידיו. המצרי נסוג ופתח באש וברוך נפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של עין-יהב. השאיר אחריו אישה, שני בנים ובת, אב, אם, שני אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "מהיכרותי עם ברוך, משיחותינו ומשיחות עם חבריו לנשק, עולה ומצטיירת דמות מופלאה של בחור ישר ורודף צדק. חרוץ היה בעבודתו ודבק במשימת הפרחת שממות הנגב. בעל אהוב היה על אשתו ואב נערץ על בניו. חייל למופת ולוחם אמיץ".