בן רחל ונסים, נולד ביום י"ב בכסלו תש"י (3.12.1949) בקזבלנקה שבמרוקו. אדמונד היה בן למשפחה מרובת-ילדים, שעלתה לארץ בשנת 1956, בהיותו בן 6 שנים. המשפחה התיישבה במושב ברק, שבעמק יזרעאל. הוא למד תחילה בבית-הספר היסודי האזורי "יד לחמישה", ואחרי שהשלים 7 כיתות עבר ללמוד בבית-ספר מקצועי "עמל" בעפולה, במגמת מסגרות. מילדות הייתה לו נטייה לעסוק במכשירים חקלאיים. אדמונד אהב מרחבים, ואת העבודה בשדה. הוא אהב את העיסוק בטרקטור, עקב אחרי כלים חקלאיים חדשים שהופיעו ולמד להפעילם. אדמונד היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". הוא היה פעיל בה, והשתתף בטיולים שארגנה התנועה. בין גמר לימודיו בבית-הספר ובין גיוסו לצה"ל, הספיק אדמונד לעבוד כמפעיל טרקטור במושב רם-און.בפברואר 1968 הוא התגייס לצה"ל, והתנדב לשרת בחיל-הצנחנים. הוא עבר אימוני טירונות, קורס צניחה וקורס מ"כים ובאוקטובר 1969 עלה לדרגת רב"ט. ביולי 1970, עלה אדמונד לדרגת סמל.יפה-תואר הוא היה ונעים הליכות. מעולם לא התלונן, ולא בא בטענות על הזולת. אדמונד היה מוכן תמיד לעזור. הוא היה בחור תוסס, מלא-חיים, מוקף בחברים ובחברות, שביקשו את קרבתו. תמיד ריחף חיוך על שפתיו.אחרי שהשתחרר מצה"ל, עבד אדמונד במשק הוריו. הוא גויס במלחמת יום הכיפורים, לחם בגיזרה המצרית, והיה עם הכוח שחצה את התעלה. אדמונד נפצע, ואחרי שהחלים מפציעתו חזר לשרת בתעלה. כמחצית השנה הוא היה מגויס. כשהשתחרר, הוא נשא אישה ובנה את ביתו במושב ברק. שני ילדים נולדו לו, בן ובת.זמן קצר לפני שפרצה מלחמת שלום הגליל נפרד אדמונד מאשתו. הוא המשיך לטפל בילדיו במסירות ובאהבה. בתקופה זו, עבד אדמונד כמנהל הפרדס של המושב.במלחמת שלום הגליל הוא לחם עם פלוגתו בלבנון. כסמל ותיק, הוא עזר לחיילים הצעירים והדריך אותם בתנאי הקרב. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), כשהגיע עם פלוגתו לחניון לילה ליד בית-לחיא, נפתחה עליהם אש. אדמונד נפגע ומת בדרך לבית-החולים. בן 32 שנים הוא היה בנופלו.
אדמונד הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בעפולה. הוא השאיר אחריו שני ילדים, הורים, שישה אחים ושלוש אחיות.