בן יצחק וצפורה. נולד ביום ד' באייר ת"ש (12.5.1940) ברוסיה. תקופת היותו תינוק עברה עליו מתוך ייסורים ותלאות ובשנות-השואה ניצל בנס כי בבוא הנאצים לא נתגלה מקום מחבואו שהיה במשפחה נוצרית. כאשר הגיע לגיל שש עלה לארץ כחניך "עליית הנוער" ונכנס לאחד ממוסדותיו. בכוחות עצמו החל לבנות את חייו לעתיד ואז הגיעה אליו הידיעה כי אישה קשישה מחפשת אותו. זו הייתה אמו שניצלה גם היא בדרך נס מן השואה ולא מצאה שלווה בנפשה עד אשר מצאה את בנה – בישראל. ביולי 1958, כשהוא מלא אהבת-הארץ, גויס צביקה לנח"ל המוצנח, ושם, אחרי שחרורו מצה"ל בפברואר 1961, התגייס למשטרה ועבר ישר למשמר-הגבול. אחרי חיי-הרפתקאות קשים במשמר-הגבול עבר לכפר ורבורג, אשר את אחת מבנות המשפחות הוותיקות שבו לקח לו לאישה. שם הקים משק-פאר בעזרת אבי-משפחתה וצבי היה קשור אליו בכל נפשו – וכשם שהיה קשור למשקו כן היה מסור לאשתו ולבתו וידע אושר. מזמן לזמן היה יוצא למילואים. לפני מלחמת ששת הימים נקרא שוב לדגל ונלחם במסירות ובאומץ-לב. רוח-ההתנדבות מילא את לבו והוא התנדב לצנחנים. חבריו-לנשק ומפקדיו ראו בו לוחם צנחן וידיד נאמן. במהלך מלחמת ששת הימים, ביום השני לקרבותיה של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בעמדת פאג"י בירושלים הבירה. הניח אישה ובת, אשתו הייתה בהריון וילדה בן שלושה שבועות אחרי נפלו. הבן נקרא על שם אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.