בן יעקב וארלט. נולד ביום כ"א בניסן תש"ח (30.4.1948) בעיר סוס שבטוניסיה. המשפחה עלתה ארצה ביולי 1957. המשפחה השתקעה בטבריה, ובעיר זו סיים אלון את בית-הספר הממלכתי ז'. היו לו קשיי הסתגלות לא מעטים, אבל בשקט ובהתמדה, ובחיוך התמידי, שכה היה אופייני לו, למד להתגבר עליהם. כאשר הצטרף לקן 'השומר הצעיר' בעיר והתערה בו, חש אלון שהכה שורשים במולדתו ושאיננו עוד הילד הנפחד והנבוך, שבא מרחוק מבית עשיר למדי, ועתה ידע את טעמה המר של מצוקה כלכלית.אלון היה נער מסודר ושקדן, שהקפיד לעשות כל דבר בעתו ומעולם לא הזניח אף אחת מחובותיו. לימודים בעתם, פעילות בתנועה בעתה, וחברים, ספורט ובילויים בעתם. כבר אז נכרו בו הפשטות, השקט, היושר, אי-הרצון להיות לטורח על הזולת, הסתפקות ביש ונכונות לעזור לכל חבר בעת צרה.לאחר סיום לימודיו היסודיים למד אלון בבית-הספר התיכון י"ב בטבריה ועבר בו בהצלחה את בחינות-הבגרות. נאמן לעקרונות תנועתו הצטרף לגרעין נח"ל 'עשת', שיעדו היה להשתלב בקיבוץ שמרת. בספטמבר 1966 התחיל את שירותו בגיוס-חובה ועבר קורסים שונים במסלול הצבאי של נח"ל מוצנח. במסגרת שירות זה השתתף במלחמת ששת-הימים ברמת-הגולן.הקריירה הצבאית לא הלהיבה את אלון, אבל הוא עשה את חובתו כנדרש, בנאמנות וללא כל ערעור. בתום שירותו הצטרף סופית לקיבוץ שמרת. כאן רכש אט-אט ידידים ואוהדים מכל שכבות הקיבוץ. כשנה לאחר-מכן התנדב לעזרת קיבוץ אדמית הצעיר. שם עשה כשנה וחזר לשמרת עם בחירת-לבו, לאה. בן עשרים-וארבע היה, כאשר נערכה חתונתם בקיבוץ. כעבור זמן נולדה בתם,רוית, שהעריף עליה מסירות וחיבה אין-קץ.עד-מהרה נעשה אלון רכז ענף האבוקדו במשק, אבל הושיט יד עוזרת בכל מקום שנתבקש לכך. אלון "הכניס אוירה של יצירתיות, תמיד עשה משהו, כל הגינות פה הן בזכותו", מספר חברו. ואולם, הוא גם ידע ליהנות מן החיים 'בלי חכמות ופילוסופיות'. עסק בכמה ענפי-ספורט. יותר מכול אהב לשוט בסירה בים. הוא היה בחור תמיר וזקוף-קומה ועל-כך כינוהו בשם-החיבה 'אלונגו'.משפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נטל בה אלון חלק פעיל. עבר עם גדודו את תעלת-סואץ ועשה שם זמן ממושך. מן המלחמה האכזרית הזאת יצא ללא פגע, אך גורלו השיגו כעבור כשנתיים, כששירת במילואים. הוא נפל בעת מילוי תפקידו – ביום כ"ב בכסלו תשל"ו (25.11.1975). הובא למנוחת-עולמים באדמת קיבוץ שמרת, שכה אהב. השאיר אישה, בת, הורים, שתי אחיות ואח.