בן אהרן וגניה. נולד ביום א' בטבת תש"ה (24.12.1944) בכפר- סבא. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי עלשם "ברנר" בכפר-סבא למד בבית הספר התיכון עלשם "כצנלסון". היה חובב ספורט והשתייך ל"הפועל". השתייך לתנועת-נוער והצטרף לשירות הנח"ל המוצנח. כששירותו הסתיים החל ללמוד סטטיסטיקה וכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שנה ראשונה באוניברסיטה העברית בירושלים, למד שנה שנייה באוניברסיטה בתל-אביב, אך את הספורט לא הזניח. הייתה בו חדוות-חיים שמצאה לה ביטוי בעיקר באהבתו לריקודים. כן היה בעל נפש רגישה ואהב מוסיקה ושירה. תום-נעורים, צניעות ופשטות ציינו את אישיותו. הוא שפע כוח ומרץ וכולו קורן בבת-שחוק. היה פעיל בחיים החברתיים בכפר-סבא ויחד עם חבריו פעל להקמת מועדון לסטודנטים לבני כפר-סבא והסביבה. הוא יזם פעולות-תרבות שונות ורצה שהוא וחבריו ישתתפו בערב הזיכרון לחללי צה"ל אשר התקיים בכפר-סבא בשנת תשכ"ז, אך כשלא הספיק להגיע למקום-העצרת אמר: "אין דבר, בשנה הבאה אהיה שם!" ולא ידע מה ניבא. לאחר ימים מספר נקרא לדגל ובגלוייתו הראשונה ששלח מירושלים הביתה (בתאריך 5 ביוני) כתב: "המלחמה היא דבר איום. יישפך דם רב. אבל אין ברירה". ולמחרת, ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בקרב שהתחולל במערך המבוצר של שייח'-ג'ראח בירושלים פגע בו צרור-האויב בשעה שהיה נתון בטיהור בית אשר ממנו נורו יריות – וכך מצא את מותו הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.