בן אברהם וציפורה. נולד ביום כ' באדר א' תש"ג (25.2.1943) בעין הים. אחרי שגמר את לימודיו בבית הספר התיכון בעין הכרמל עבד שם כמדריך וכמחנך חברת הנוער והיה חבר הקיבוץ. באותה תקופת הדרכה התבלט בגישתו הרצינית ובבגרותו. היה קשור קשר עז למשפחתו. לצה"ל גויס באוגוסט 1961. יהודה רצה להצטרף לקומנדו ימי ולשרת בצוללת אך המשק לא אישר את בקשתו זו והוא התנדב לצנחנים. בהתמדה ובעמל רב עלה בסולם הדרגות ועסק בתפקידי פיקוד. היה גאה ביחידתו ובאנשיו. כאשר גמר את שירותו נקרא שוב להדרכה בתנועה ושנה אחת שימש כמדריך ב"מחנות העולים". עבודה זו של חינוך והדרכה העשירה את עולמו. בעבודתו עם נערים קשי-יום הקנה להם דעת ותרבות ולכן אהבו וכיבדו אותו מאוד. כשם שרצה להקנות דעת וידע לזולת, הוא עצמו היה צמא לידיעות ורצה להבין ולהעמיק. היה בו חוש מפותח להיסטוריה ולשירה. גילה אהבה רבה למוסיקה אשר לה הקדיש הרבה מזמנו הפנוי. את ביתו אהב אהבה רבה ומאד שמח בהיוולד בנו, נועם. כשפרצה מלחמת ששת הימים לא שש אלי קרב, אולם הוא יצא במסגרת המילואים לשרת את עמו וארצו מתוך בטחון שהרי המלחמה בלתי נמנעת. לדעתו "לא נוכל לחיות כשעניבת חנק על צווארנו. הניצחון לנו יהיה כי אנו מוכנים לטפל בכל מצב שיתהווה… איני יודע מה יהיה המחיר אבל אנו מוכנים לכל מחיר". סגן מפקד פלוגה היה ואחראי לאנשיה, בדרגת סגן. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), בשעה שהוביל את פלוגתו בהסתערות על גבעת התחמושת בירושלים, שילם את המחיר שעליו דיבר – את חייו הצעירים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן.