בן משה ולאה. נולד ביום י"א באדר א' תש"ו (12.2.1946) בקיבוץ כפר גליקסון. מיכאל סיים את לימודיו בבית הספר היסודי בקיבוץ ולמד בכיתות ההמשך במוסד "אלוני יצחק" שם סיים את לימודיו התיכוניים ועמד בבחינות הבגרות,גילה נטייה עזה למקצועות המדעים המדויקים. עבד בחקלאות כטרקטוריסט. בזמן שליחות הוריו לדרום אמריקה נתלווה אליהם ובכוחות עצמו בא במגע עם הנוער המקומי. הוא עשה שם בפעילות הדרכה של תנועת "הנוער הציוני" והשתתף בארגון מחנות קיץ למענם. התחבב על חבריו וחניכיו אך למרות שהחיים בחוץ לארץ היו חיי רווחה והיה בהם כדי לקסום לנער, אולם לא כך לגבי מיכאל, שדרש לחזור לארץ. כעבור שנה של עבודה עם הנוער אשר במקום, קם ושב לבדו אל קיבוצו ואל שדותיו. את המשק אהב אהבה עזה והיה מאושר כשחזר אל המיכון החקלאי שבמשק. שם היה אהוד על כולם אף כי ידע לעמוד על דעתו בעקשנות כשהדברים נראו כחשובים בעיניו. בלט בשלוות נפש אשר היה משרה על סביבתו. בחוש ההומור הטוב ידע לשכך רוגז הזולת. בהסתפקו במועט היה דוגמא לאחרים. באוקטובר 1963 גויס לצה"ל במסגרת נח"ל והתנדב לחיל הצנחנים. עבר קורס מ"כים. אחרי שסיים את הקורס ושירת כמ"כ החליט להמשיך את שירותו ביחידת צנחנים. ערב מלחמת ששת הימים נקרא לדגל וגם בימי חירום אלה ידע לתת ביטוי לדאגתו לשדות ולכל הצומח שם, ואכן, בעת חופשתו האחרונה , ימי הכוננות שלפני פרוץ המלחמה, השכים קום ויצא החוצה ושלח את מבטו לשדות כדי לראות אם הייתה כבר נביטה. ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל בקרב שנערך בגבעת התחמושת בירושלים, כאשר נפגע ברימון ועל ידי צרור כדורים בהסתערותו על אחד הבונקרים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.